בסוף דצמבר 2013 הופתע יוסי אביבי, תושב העיר, לקבל מכתב מתאגיד "מי מודיעין". נמסר לו כי קיים חוב על שמו משנת 2010. אביבי המודאג, שהוא שומר חוק, רץ לניירת הפרטית, הוציא את חשבונות המים שהוא שומר בקופסה בארון, פשפש בהם ולא מצא כל סימוכין לחוב עבר. לא דרישת תשלום ולא התרעה על חוב שלא שולם.
אביבי פנה לתאגיד ושאל "מדוע החלטתם שיש לי חוב?" ונענה כי קיים חוב של כ-250 שקלים משנת 2010, אבל יש צורך להוסיף ריבית פיגורים של 10.5 אחוז לשנה, "עפ"י פקודת המיסים".
אביבי, שלא היה מרוצה מהתשובה, פנה שוב ל"מי מודיעין" וטען: "אם מצאתם ששתיתי מים עליהם לא שילמתי, אני רוצה לשלם ומיד, כי אינני רוצה מים בבטני עליהם לא שילמתי, אבל אם לא נשלחה כל התראה לחיוב, ושום הודעה בחשבונות המים שלי, אני לא מוכן לשלם ריבית פיגורים חריגה".
בתאגיד לא אבו לשמוע ואביבי הופנה לחוק תאגידי המים והביוב, המתיר גביית ריבית פיגורים חריגה על אי תשלום חוב במועד.
קרא אביבי את כל נוסח חוק תאגידי המים והביוב ולפתע אורו עיניו: הוא מצא את הסעיף המתיר את אותה ריבית פיגורים, אלא שגילה כי מותר לתאגיד המים לגבות את הריבית החריגה רק אם במקביל ניתנה גם התראה בולטת לנישום בחשבונות העוקבים שלו למקור החוב בצורה בולטת. דרישה שכאמור – לא בוצעה. כמו כן מצא אביבי הנחיות של היועץ המשפטי לממשלה המתארות מהו "זמן סביר" לרשות ממשלתית הפועלת מכח חוק המיסים לדרוש חוב ישן. שם נכתב ש"שלוש שנים הן זמן סביר, אם אמצעי הקשר עם הנישום נמצאים בפני דורש החוב". גם תנאי זה לא נשמר במקרה זה.
משלא נמצא כל חשבון משנת 2010 ועד 2013 עליו יש "התראת חוב" כלשהי דרש אביבי לבטל את הריבית, אך שוב נענה בשלילה. אביבי הגיש תלונה לרשות המים הארצית ודרש סעד ובמקביל החל לאסוף בפורומים ברשת טענות של אנשים עם בעיה דומה. להפתעתו, רשות המים הארצית השיבה לו בו ביום, כי הורתה לתא
