בשבוע שעבר כתבתי כאן על "שיגעון המשילות" של הממשלה הנוכחית ובאותו ערב הפלגתי לפתיחת פסטיבל ישראל. אירוע הפתיחה, שהוקדש למוזיקה מזרחית מסוגים שונים, חולל על-ידי שרת התרבות מירי רגב, שהוכיחה מעל לכל ספק כי היא שיקוץ שלא היה כדוגמתו ולציניות ולשקרנות שלה פשוט אין גבולות.
אלפי אנשים, שבאו לשמוע מוזיקה מזרחית מקורית ואותנטית (כי אייל גולן זה לא "מזרחית" אלא סתם פופ עם טקסטים מביכים), מצאו את עצמם מול פוליטיקאית מהסוג הנחות ביותר, שכל אירוע בשבילו הוא הזדמנות להצית להבות של אש, פילוג ושיסוי.
במקום לברך את כולם על החגיגה הירושלמית-מזרחית-תרבותית רגב ניצלה את הבמה בצורה זדונית כדי לקבל עוד כותרת ומיד זרקה את הגפרור התורן. קשקושי עירום או משהו כזה, שאינם רלבנטיים כי אפילו היועמ"ש מנדלבליט זרק אותה מכל המדרגות בנושא הזה. הבחירה שלה להתגרות בקהל היתה ברורה, כי מטרתה לא היתה לדבר על פסטיבל ישראל (שלא לדבר על המוזיקה המזרחית הנפלאה שקיבלה כבוד בערב הפתיחה) – אלא לקבל כותרות ולייקים מאנשים שלא היו במקום, אבל הניחו ש"שוב השמאלנים והאשכנזים התעמתו עם רגב ש'הראתה להם מה זה'".
שערו בנפשכם שלחידון התנ"ך של יום העצמאות יגיע שר חילוני ובמקום לברך יתחיל להסביר לקהל שיש גם אתאיסטים בעולם וש"אף אחד לא יסתום לו את הפה". זה בדיוק מה שקרה מתחת לחומות ירושלים, רק הפוך. רגב ביזתה את האירוע, את העיר, את המעמד ולא פחות חמור – את התרבות המזרחית שכה רצינו לחגוג.
