אני לא זקוק לדו"ח העוני של המוסד לביטוח לאומי או של מכון אקדמי כזה או אחר כדי לדעת שהעוני נמצא בכל פינה. יש עוני של משפחות שבהן שני בני הזוג עובדים. קיים עוני של חרדים. של ערבים והכי כואב של קשישים וילדים.
העוני חוצה מפלגות, גזע ולאום. רואים אותו בשווקים. מבחינים בו ליד המדפים ברשתות השיווק כאשר הקונים מחפשים את תווית המחיר על המוצר וממהרים להחזירו למדף. הפכנו למדינה הכי ענייה במערב כשרק מקסיקו מקדימה אותנו.
דוח שמתפרסם השבוע הוא כתב אישום חמור ביותר כלפי הממשלה המתפרקת וגם של כל הממשלות האחרונות. את העניים לא מעניין אם ביבי ראש ממשלה או חנין זועבי היא שרת החוץ. העניים רוצים לחם על השולחן וקורת גג מעל ראשיהם.
ואם אתם חושבים שבשנה הבאה יהיו פחות עניים. אתם טועים ובגדול. המציאות הזאת לא תעזוב אותנו לפחות בעשור הקרוב. נקווה רק שלא יהיה גרוע יותר.
מה נותר לנו לעשות?
לקחת אחריות על החיים שלנו. להפשיל שרוולים ולצאת לעבודה ואם תמצאו עבודה מכניסה וטובה יותר מזו שבה אתם נמצאים לכו על זה. אני נמנה על אלה המאמינים בלקחת אחריות על החיים שלנו. אני עושה זאת מגיל 15 ואני יודע על מה אני מדבר. זיכרון העוני עדיין צרוב קשות בתודעת החיים שלי. אני מאמין שניתן לצאת ממעגל העוני. זו משימה קשה מאוד ולא כולם יכולים לשרוד אותה במיוחד במציאות הישראלית הקשוחה והבנויה ממרפקים או קשרים.
אלה הנמנים על העניים אין להם קשרים. מה שנותר להם זה לדחוף קדימה עם כל המנועים. להכניס משרה ושתיים בתוך 24 השעות של היממה ובהפוגות למצוא זמן ללמוד. אחוז בזה ומזה אל תנח ידיך. גם וגם. ברגע שהצלחת לצאת ממעגל הקסמים הזה של אבא עני וסבא עני עשית את העבודה גם לילדיך כי סביר להניח שגם אותם הוצאתם ממעגל העוני.
נכון. אמת הדבר מדובר במרוץ הנמשך על פני עשורים שלמים אבל הניסיון מלמד שהסבלנות מרה אבל משתלמת. ובמקרה הזה – מומלץ לנסות את זה בבית. אל תאמרו: אכלו לי. שתו לי. קחו אחריות על החיים שלכם כי אף אחד לא יעשה זאת במקומכם.
