לבקש סליחה בכל ימות השנה זו חוכמה לא קטנה. לבקש סליחה סמוך ליום הכיפורים זו גדולה של נפש האדם העושה זאת ולא מהשפה החוצה אלא בכוונה מלאה.
רובנו המכריע אינו יודע או מסוגל לבקש סליחה בחיי היומיום. אנחנו נתקלים באגו, ברגשות מעורבים, בהתחבטות בנוסח: "שאני אבקש סליחה הרי הוא/היא התנהגו לא יפה והם צריכים לזחול על ארבע ולבקש מאיתנו סליחה".
לדעתי ולהרגשתי יום הכיפורים הוא יום שבו אנחנו צריכים "להתחשבן" רק עם בורא עולם. להקדיש את כל היום הקדוש הזה לבירור יחסינו עם היושב במרומים. לבקש את סליחתו אם חטאנו, עווינו, פשענו וכו'. על פי תפיסת עולמי בשאר ימות השנה אנחנו מצווים לבקש סליחה שהיא בין איש לרעהו ב"שידור חי". במהלך יום העבודה ולאחריו ולא להמתין שנה שלמה עד בואו של יום הכיפורים כדי לבקש סליחה כוללת שמבוססת על זיכרון רופף בנוסח: אם פגעתי במישהו במהלך השנה אני מבקש את סליחתו".
בינינו לבין עצמנו אנחנו יודעים בדיוק במי פגענו ומי פגע בנו. אנחנו מכירים בעל פה את מספר הנייד שלו או ברוח הימים האלה את הווטסאפ שלו ובשנייה אחת אנחנו יכולים להתקשר ולבקש את סליחתו. מי שעושה זאת הוא אכן גדול מהחיים ובעיניי נמצא בקטגוריה של מלאכים. האם אנחנו כאלה? האם אתם מכירים מישהו כזה? איזה אומץ ותעצומות נפש צריך אדם כדי להתקשר לחברו ולומר לו: "אני יודע שפגעתי בך ואני מצטער ומבקש את סליחתך".
לעתים נדמה שהרבה יותר מתאים לנו לעשות "שיימינג" למישהו מאשר לאזור אומץ ולבקש סליחה כנה ואמיתית היוצאת מהלב ונכנסת ללב. רבים מוכנים להיות "ברוגז" עם אח/ות, שכנים, חברים לשעבר במשך עשרות שנים ולא להקדיש לכך 60 שניות של התנצלות ובקשת סליחה.
סליחה בזמן אמת חשובה לטיהור הנשמה והנפש שלנו עשרות מונים מאשר המתנה ליום מסוים בשנה שבו אנחנו עושים "דליט" על כל חטאינו ומבקשים סליחה כוללת בזמן התפילה וחושבים שבכך בא לציון גואל. ואנחנו יכולים להתחיל שנה חדשה עם קללות וגידופים, מריבות וסכסוכים ושאר מרעין בישין.
מי ייתן ולא נזדקק ליום הכיפורים כדי לנקות את הנפש והגוף מחטאים ונדע לנהוג כבוד איש ברעהו כל יום כל השנה.
