בין יום הזיכרון לחללי צה"ל לחגיגות יום העצמאות התרחש אירוע קטן שהוצנע מאוד בין שני המועדים החשובים בלוח השנה הלאומי שלנו. הרב הראשי לשעבר יונה מצגר התחיל ערב יום העצמאות לרצות את מאסרו למשך שלוש שנים וחצי.

האירוע הזה הוא לחלוטין לא לתפארת מדינת ישראל. לא לתפארת דת ישראל ולא לתפארת עם ישראל. הרב מצגר הוכנס לאגף 10 בכלא מעשיהו והוא ירצה שם שנות מאסר לצידו של ראש הממשלה לשעבר, אהוד אולמרט המרצה עונש מאסר וצפוי להשתחרר בקרוב.

מצגר נדון לשנות מאסר שנפסקו לו בעסקת טיעון שאילמלא העיסקה היה סיכוי גדול שגזר הדין היה חמור הרבה יותר. בעיסקת הטיעון הוא הודה והורשע בקבלת שוחד בסך 5 מיליון ₪.

דווקא בשבוע של צער לאומי כבד על עשרות אלפי ההרוגים שנפלו במלחמות ישראל וגאווה ענקית על הישגי המדינה בשבוע כזה הרב הראשי לישראל שאמור להיות איש מופת לעילא ולעילא עושה דרכו אל בית האסורים לאחר שהודה בלקיחת שוחד חמורה כל כך. הוא עושה זאת כשקרובו לתא הוא ראש ממשלה לשעבר ועד לפני חודשים ספורים בילה באותו מקום נשיא מדינה לשעבר.

אם אלה פני נבחרינו מה נאמר ומה נגיד? אנא אנו באים?  דומה לעתים שכמעט מתרחש נס כשאנו מצליחים למצוא בינינו 12 מדליקי משואות שכנראה לא דבק בהם רבב. וגם על מעשי חלק מהם ניטש ויכוח נוקב מיד עם הידוע דבר בחירתם להדליק משואה ביום עצמאותנו.

מדינת ישראל קיבצה את אזרחיה מארבע כנפות הארץ. מקצה העולם ועד קצהו. הקוקטייל האנושי שנוצר כאן הוא כור היתוך שאין דומה לו בעולם. וכנראה שבקוקטייל האנושי המגוון כל כך יש גם פירות באושים. הם לא מעטים. דווקא בימים אלה מן הראוי שנתמקד בחצי הכוס המלאה. באלה הממלאים את הארץ בתרומתם לחברה, למדע ולרפואה וכמובן לתעשיית ההייטק ששמה הולך לפניה בעולם כולו.