בראשית השבוע שעבר שיחרר דובר הכבאות הארצי הודעה חריגה לעיתונות. אנשי המקצוע, שידעו כי לפניהם תנאי מזג אוויר קיצוניים במיוחד, הוציאו צו גורף האוסר על הבערת אש בשטחים פתוחים. הם ידעו היטב כי השילוב של יובש נובמבר עם רוחות הופך את כל המזרח התיכון, בשטחיו המיוערים, לחבית של חומר נפץ. כזו שכל זיק שביום רגיל אינו מורגש – יכול להצית.

כמה ימים לאחר מכן הופיע ברשת סרטון שבו נראתה אישה המתדלקת את מכוניתה כשלפתע פורצת תחת ידה אש ואוחזת ברכב. הדיבורים על "חשמל באוויר" ו"תופעת טבע חריגה" קיבלו עוד אישור.

מפות בזמן אמיתי של רחבי המזרח התיכון הראו אלפי מוקדי אש שפרצו באופן ספונטני בכל מקום שבו יש עצים וצמחיה יבשה. סיכום מהיר של כ-1,700 מוקדי אש ברחבי ישראל הראה שבכמה עשרות יש חשד להצתה. יש לזכור כי לא כל חשד אכן מתאמת, וכמובן שגם אם מוכחת הצתה – היא לא מסגירה את זהותו הלאומית של הפושע שאחז בגפרור.

לכל מה שכתבתי לעיל אין הרבה תוקף כי "כולם יודעים שערבים הציתו שריפות". אתם מבינים? כולם יודעים. זה ברור. כמו שהם הציתו את הכרמל לפני שש שנים. כולם זוכרים את זה, לא? מה אתה מיתמם?

אף אחד לא אוהב משביתי מסיבות. אם אזכיר כאן שהחקירה גילתה שאסון הכרמל לא התחיל בהצתה מכוונת, רוב הקוראים יעברו לדף הבא. אז קדימה – דפדפו הלאה.