עכשיו כבר אפשר לקבוע: הקדנציה של חברנו יוחנן דנינו כמפכ"ל המשטרה היתה גרועה במיוחד. בכל קנה מידה. אמנם לא מדובר בתפקיד קל, אבל הבה לא נשכח שאיש לא הכריח אותו לעשות זאת. נהפוך הוא – הוא ממש רצה. וגם התנאים אינם בדיוק של שוטר מקוף אלא יותר של מנכ"ל חברת הייטק. כך שאת הסינגור האוטומטי נשאיר למקרים אחרים.
בימים אלה קורסת, בקול תרועה רמה, החצר הביזנטית שנקראה בטעות "צמרת המשטרה". בזה אחר זה מגלים ניצבים בכירים שכדאי להם לפרוש בשקט, לפני שההיא תתחיל לדבר וההוא יתחיל לזמר. במקרה הזה, התנהגות הצמרת משקפת במדויק את אופי האירגון. הפולנים אומרים "הדג מסריח מהראש" ובמקרה הזה הם צודקים.
אבל הכשל העיקרי בעבודת המשטרה אינו בהתנהגות הצמרת ואף לא במצעד הפאשלות שעבר לנגד עינינו המשתאות (ובראשן, כמובן, קריסתו של תיק ה"ברנוער"). הליקוי העיקרי בעבודת המשטרה נמצא באופן שבו הציבור תופש אותה. צר לי עליכם השוטרים ההגונים ושוחרי הטוב, אבל החברים שלכם בישלו לכולכם דימוי גרוע במיוחד. לרבים מאזרחי ישראל המפגש עם שוטר נתפש כטראומתי וכוחני. הכבוד שרוחש הישראלי לשוטר שלו מקורו ביראה מפני המדים ולא בהערכה אמיתית ל"מגן ומשרת".
העצוב הוא שנראה כי אין פיתרון באופק. תפקיד המפכ"ל מוצע – כך נרמז – לגדי שמני מרעות. אלוף פקמ"ז לשעבר, בעל שיעור קומה. הפעם האחרונה שבה הוצנח לתפקיד בכיר מצה"ל היתה עם יעקב טרנר מחיל האוויר. גם הוא, חמוש בכוונות טובות, יושרה אישית וטונות של מוטיבציה לא גמל את האירגון מתחלואיו הבסיסיים. כנראה שעם זה נצטרך לחיות עוד הרבה שנים.
