איך לעזאזל הם יודעים לחיות הצרפתים האלה? אנחנו בקושי מצליחים למצוא איזו שעה פנויה כדי ללכת לחוג פילאטיס פעם בחודשיים והם לוקחים את החיים כאילו מישהו אמר להם בוודאות שחיים רק פעם אחת…
ומדוע אני נדרש לסוגיית הרת גורל זו? ראיתם את הנשיא להם, פרנסואה הולנד עוזב בצהרי היום את ארמון האליזה, יוצא בדלת האחורית, חובש קסדה ודוהר ברחובות פריז על קטנוע לעבר אהובתו הצעירה. הוא פוגש אותה בדירה קטנה באחד מהרחובות הקטנים של עיר האורות. הו פריז פריז.
בעקבות הסקופ המציצני והרטוב שפורסם המגזין "קלוסר" אושפזה בת הזוג הנבגדת של הנשיא, זאת שהוא חולק איתה מיטה באליזה. עד כאן זה כבר מספיק לסרט שיהיה מועמד לאוסקר. מבחינתי הוא כבר זכה.
אתם מסוגלים לתאר לעצמכם שסיפור כזה מתרחש אצלנו? ביבי חומק משרה (זה כשלעצמו ייחשב להצלחה מטאורית) חובש קסדת נער שליח לראשו וממהר על טוסטוס לדירת חדר בשכונת פלורנטין כדי לפגוש איזה ניצולת ריאליטי הצעירה ממנו בשלושה עשורים.
אם זה היה קורה, היינו שוכחים בשנייה את הצרות המתרגשות עלינו בתקופה האחרונה חדשות לבקרים. את הרצינות הניבטת אלינו בכל שעות היממה מכל עתון וערוץ תקשורת. הייתי מת לראות את הפרשנים מנתחים מה באישיותו של ראש הממשלה גרם לו לנהוג כך? ולמה הוא בחר דווקא בצעירה הזאת? ומה תעשה לו שרה כשישוב הביתה אם בכלל יעז?
למה זה קורה רק לראשי מדינה שהם החברים הכי טובים שלנו? נכון שגם לביבי היה משהו בעברו. זוכרים את פרשת הקלטת? אבל זה סרט מצויר לעומת מה שקרה לנשיא הצרפתי או לקלינטון בפרשת לוינסקי.
הצרפתים ולא נופלים מהם גם האיטלקים (אהלן ברלוסקיני) בעצם רוצים להעביר לנו מסר מאוד פשוט. קחו את החיים באיזי גם אם אתם נשיאים ומלכים.
