בביתו שברעות יושב משה יעלון, עד לא מכבר האיש (השני) הכי חזק במדינה, ונהנה מהחיים. הוא עושה יוגה ושפגאטים עם דליה קולדהם, קורץ לחיקויים ש"ארץ נהדרת" עושה עליו, וחולם על היום שבו הוא – הנח"לאי מהקריות שהיה לקיבוצניק ואחר כך לליכודניק – ייכנס לבית ברחוב בלפור בירושלים.

יוגה עם דליה קולדהם (צילום פרטי)

היום הזה לא יגיע. יעלון לא יהיה כאן ראש ממשלה ואפילו לא מגיש תה בלשכה הרמה. והסיבה לכך היא נוגה מבחינתו ואינה ניתנת לשינוי: הבחור צנון. מבחינה טלגנית כמובן. דעות מדיניות ופוליטיות לא רלבנטיות פה. יעלון "עובר מסך" בערך ברמות של יצחק הרצוג, ודי בחרב הזו כדי להרוג כל פנטזיה בעודה באיבה.

ליעלון יש חלומות על החלפת נתניהו. הם מתובלים בעוצמה ברגשות פגיעה אישית. יותר משהוא רוצה לראות את עצמו בתפקיד מס' 1 רוצה יעלון לראות את זה שהעיף אותו – מועף בעצמו. "סגירת מעגל" כמו שאוהבים לומר הקריינים.

כדי לנצח את יעלון נתניהו לא צריך אפילו למצמץ. בזרת הקטנה שלו יש יותר שטיקים אולפניים ממה שבוגי פגש כל חייו. המחשבה ש"מים שקטים חודרים עמוק" טובה לפעולות של הנוער העובד, אבל במציאות של 2016 אין למים האלה קונים. אם יעשה יעלון את המהלך, ויחבור לכאלה ואחרים כדי להקים עוד "מפלגת מרכז שפויה", הוא יגלה שכמו שאול מופז לפניו, רא"ל יכול להפוך לטר"ש ולהתאייד תוך שניה וחצי.