"סוף מעשה במחשבה תחילה" שנו חז"ל, וכמה חבל שיאיר גולן יו"ר הדמוקרטים לא נכח בשיעור הזה בבית הספר. כולנו מכירים את המשפט שכאשר טיפש זורק אבן לבאר גם אלף חכמים לא יצליחו להוציא אותה…

האלוף יאיר גולן, סגן הרמטכ"ל, נהג בגבורה ב-7 באוקטובר, הכול נכון. אבל איזו אינטליגנציה ריגשית ואחרת צריך בן אדם במעמד שלך כדי להפיק מפיו את המשפט הבא: "מדינה שפויה לא הורגת תינוקות כתחביב". מה חשבת לעצמך, שבמעמד שלך הציטוט הזה יופיע רק באתר בית הספר של אחד הנכדים שלך? יש לך 5 ילדים המשרתים בצה"ל ורק על זה אתה ראוי להדליק משואה, אבל צא ולמד מה המשמעות של המשפט "חיים ומוות ביד הלשון".

דווקא בימים שבהם המדינה שלנו נמצאת בשפל מדיני מהעמוקים שידענו, נופלת ההתבטאות הזאת כפרי בשל לידי חורשי רעתנו, והם רבים כחול אשר על שפת הים. העולם כולו צופה מזועזע בתמונות היוצאות מרצועת עזה בהן נצפים רבבות ילדים עזתים עם סירים ריקים בידיהם משוועים לאוכל, וצילומי תינוקות מתים בבתי חולים. זה המידע הבלעדי שהעולם מקבל מהמלחמה אצלנו. ההסברה הישראלית מאז תחילת המלחמה שואפת לאפס.

יש לנו משרדי ממשלה למכביר, לכל אבן קדושה, אבל משרד הסברה פעיל ועכשווי הס מלהזכיר. אפס. נאדה. כלום. הבמה העולמית כולה עומדת לרשות אויבינו ומבקשי רעתנו. ואם המידע שמקבל אירופאי ממוצע הוא רק של "הזוועות" בעזה, מה הפלא שהוא רואה בנו שליחיו של השטן?

נדמה שאנו עומדים בפתחו של צונאמי מדיני חובק עולם, הכולל סנקציות כלכליות שמעבר לגזירות של הממשלה שלנו הוא יורגש במקרר של כל משק בית בישראל במידה ויתממש. אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו בידוד מדיני בעוצמה כזאת.

הרושם הוא שהממשלה והעומד בראשה נמצאים באפס מעשה ומחכים שמשהו טוב יקרה, שמישהו יוציא עבורנו את הערמונים מהאש. במציאות של אפס ממשלה, אפס הסברה, אפס הנהגה ואפס משילות, העתיד, שגם ככה הוא אפור כבר כמעט 600 ימים, נראה קודר הרבה יותר. במציאות זאת אין ספק שאנו זקוקים לחסדי שמיים יותר מאי פעם.