הגוף והנשמה בוערים מכעס ותסכול. אפשר בפירוש לצאת מהדעת כאשר ראש הממשלה, כנופיית שריו וחברי הכנסת בקואליציה מקבלים את הידיעה על כך שעוד שלושה חיילים נהרגו בעזה, והם ממש באותן דקות מתרוצצים כאחוזי אמוק בבניין הכנסת כדי לעשות הכל להבטיח את ההשתמטות של רבבות חרדים מגיוס לצודקת שבמלחמות שלנו, מלחמה שהיא נגד חולדות בני עמלק

כיצד יעלה על הדעת שתמונת האבסורד הזאת נעשית לאור היום, שעה שבנינו ובנותינו מחרפים את נפשם, נהרגים ונפצעים למען ליטרלי קיומה של המדינה? ובו בזמן, חבורת האפסים הרופסת וחסרת החוליות המכונה לכאורה "נבחרי העם", עושה כל שאל ידם כדי למנוע את גיוסם של רבבות, וכל זאת כדי להבטיח את המשך השררה. על מה ולמה?

ובראש העוסקים במלאכה המטונפת והמשוקצת הזאת ניצב איש אחד שעל פיו יישק דבר, והוא המוביל, האחראי, הנושא באחריות. הוא ואין בלתו. ראש הממשלה בנימין נתניהו, שהוא בלתי נלאה בתשוקה שלו לשלטון ולכוח. הוא האיש שברצונו חטופינו יכולים להיות בבית כבר בשישי הקרוב ולהצטרף לשולחן השבת של משפחותיהם הסובלות עינויי נפש שאינם ניתנים לתיאור באוצר המילים הקיים בשפה העברית.

אין ספק שכבר כשנתיים אנחנו בסרט רע מאוד, ונדמה שהתרגלנו להרוגים, לחטופים, להפיכה המשפטית, למאות ההרוגים בתאונות הדרכים והרצח במגזר הערבי, ליוקר המחיה, לפקקים האינסופיים, לשירותי רווחה ובריאות לא ראויים, לאדישות כלפי מיליוני האזרחים השקופים בעיני השלטון.

ואתם החרדים המתים באוהלה של תורה, התחושה שלי שאין לכם באמת אלוהים, ואם יש לכם הוא ממש לא האלוהים שלי. כיצד אתם מעזים לחרף את נפשכם והעיקר לא להתגייס? מה קרה ל"אהבת לרעך כמוך", לכל ישראל ערבים ואחים זה לזה? לא מעניין אתכם שהמילואימניקים נשחקים עד דק ומשפחותיהם קורסות תחת העומס. ההשתמטות שלכם היא הכי בגידה שיש במדינה, שרבים מכם בעצם לא מכירים בקיומה.

ואם לא די במציאות הכאוטית הזאת, אז הכנסת יוצאת לפגרה של שלושה חודשים. זה טירוף על סטרואידים.