את סבב הלחימה האחרון "בילו" סא"ל (במיל') ר' וסגן א', אב ובנו ממודיעין, במרכז האש של פיקוד דרום • כעת הם מספרים איך זה מרגיש להעביר את ארוחת השישי המשפחתית לחדר האוכל הצה"לי, מה קורה כשחוזרים לשגרה ועל המאמץ האדיר להימנע מפגיעה באזרחים פלסטינים
(צילום: דובר צה"ל)
מודיעין היא עיר "מגוייסת" כידוע, עם בני הנוער שמתגייסים בשיעור גבוה במיוחד ואלפי אנשי מילואים שעוזבים מדי שנה את שגרת החיים ועולים על מדים. עם זאת, ספק רב אם יצא למישהו מהמילואימניקים של מודיעין לשרת עם בנו, כפי שזוכה בשנים האחרונות סא"ל ר', שאת סבב הלחימה האחרון "בילה" במרכז האש בפיקוד דרום יחד עם בנו, סגן א'.
את דרכו הצבאית החל סא"ל ר', בן ה-50, כלוחם בשריון ולאחר מכן שירת בקבע במשך 14 שנים כקצין שיתוף אש בגדוד שריון. בשנים האחרונות הוא משרת במילואים בתפקיד מסווג במודיעין בפיקוד דרום, יחד עם בנו, א' בן ה-24, שהיה בעבר קצין מודיעין בחטיבת שריון.
שלום ל-א' ו-ר', הספקתם לישון בשבוע וחצי של הלחימה?
א': "לא הרבה".
ר': "מעט מאוד".
ר', מילואים בגיל 50. למה?
"זו באמת שאלה ששואלים אותי לא מעט. בתפקיד שאני עושה כיום בפיקוד דרום, מבלי לפרט יותר מדי, זה חתך הגילאים בסך הכל. בהחלטות שאנחנו צריכים לקבל ובתחומי האחריות שמוטלים על כתפינו, דרוש מישהו שכבר בעל ניסיון, שראה ועבר דברים, שיש לו משפחה ושיקולים שיכולים להיות הרי גורל, עד אפילו סיום מבצע עם החלטה שגויה כלשהי. ולכן אני באמת חושב שדווקא בגיל הזה יש לי ולחברים סביב את היכולת להיות במקום הזה ובזמן הזה".
על התפקידים שהם מבצעים ניתן לספר רק מעט, מטעמי הסודיות שגם מאלצים אותנו שלא לפרסם את שמותיהם. א': "עולמות המחקר הם עולמות אנליסטים. האחריות היא לקבל את כל המידע שיש לקהילת המודיעין על תחום מסויים, ובעצם להעמיק בו, לסדר אותו ולהפוך אותו לתוצרים בצורת מסמכים ומצגות שיסייעו למקבלי ההחלטות לקבל את ההחלטות הנכונות".
ר': "אני עוסק פחות בחלק המודיעיני ויותר בחלק של פעילות התקיפה של ישראל. מרכז האש אחראי על כל פעולות התקיפה שנעשות, התיאום ובחירת המטרות החל מחיל האוויר וכלה בכל גורמי האש האחרים".
ידעתם שתיפגשו שם?
א': "לי זה תמיד כיף כשאני יודע שאבא שלי מגיע להפתיע אותי ככה. אני יורד לשקם ומקבל טלפון מהקצינים שלי שאומרים שיש מישהו מאוד דומה לי שיושב אצלי במשרד ושואל שאלות. זו הפתעה מאוד חיובית למצוא את אבא דווקא ברגעים האלה, שהם עמוסים וקשים, יושב ומדבר עם החיילים שלי".
ר': "זו לא הייתה הפתעה כי בשלוש השנים האחרונות יוצא לנו להיפגש בפיקוד, רק שהפעם זה היה בעצימות גבוהה יותר".
אז את ארוחת השישי המשפחתית עושים בפיקוד?
א': "משהו כזה, כן".
ר': "אני נוהג להתלוצץ ולהזמין אותו לארוחות על חשבוני בחדר האוכל הצבאי".
יש לך אינסטינקט אבהי ללכת לבדוק מה הילד עושה ואם הוא לא מפשל?
ר': "לא, אני יודע איזה מקצוען הוא וכמה הוא שולט במה שהוא עושה. אפילו אני יודע שהוא שומר על עצמו כשישי אזעקות וצריך לתפוס מחסה, אבל אין ספק שהקרבה אליו נותנת איזושהי תחושה שאם קורה משהו אז אני פה".
זמן איכות של אבא ובן בזמן מלחמה. הכי ישראלי שיש.
ר': "כן, אני רואה בזה זכות מאוד מאוד גדולה, וזה עוד נדבך שמשאיר אותי להמשיך ולשרת. אחרי שהוא ישתחרר אני מעריך שעוד אמשיך לבוא למילואים, אבל הדברים ייראו אחרת".
איך מסכמים סבב לחימה כזה?
א': "שאלה קשה. אני חושב שאנחנו עדיין מעכלים ונמצאים בשלב התחקירים הראשוניים. לי ולאבא שלי יצא הפעם לחוות בצורה אינטנסיבית איך מכונת המלחמה פועלת ואיך בדיוק מתקבלות ההחלטות, איך אנחנו מגיבים אליהם ואיך הם מגיבים אלינו. זה נהיה יותר אחרי הימים הראשונים".
ר': "אני יכול להגיד שאני והקצינים שלי לקראת סיום הלחימה כבר היינו באמת במצב לא פשוט, עם הלשון בחוץ. בסופו של דבר אנחנו אזרחים עם מקומות עבודה. אני עורך דין ויש לי משרד, וישיבות ודיונים נדחו. והנה, היום בבוקר הגעתי לראשונה למשרד ומתחיל לראות את ערימות התיקים על השולחן, ולקוחות זועמים ולא מבינים, וזה לא פשוט. הפעם גם לא כל עם ישראל התגייס למערכה ולא היו צווי 8 לעשרות אלפים, כך שיכולת להרגיש שנטל המשא יושב עליך בצורה יותר כבדה וקשה".
זה כמו לחזור לעולם אחר?
ר': "לגמרי כמו עולם אחר. בשבועיים של הלחימה היינו מנותקים לחלוטין. זה היה פשוט לעשות את מה שצריך ולישון וחוזר חלילה. אין לך שום קשב לשום דבר אחר והתנאים לא פשוטים".
עם כל האדרנלין והאקשן, יש גם שאיפה שצה"ל ייכנס קרקעית לעזה?
א': "אני חושב שפשוט הוכחנו שלא צריך פעילות קרקעית כדי להשיג את היעדים שלנו".
ר': "לי כאזרח בהחלט הקול הזה היה קיים, אבל אני חושב שבסך הכל תושבי מדינת ישראל מבינים פחות או יותר שהמטרה כרגע היא לא להפוך את זה למערכה כוללת, עם הסלמה ויותר הרוגים משני הצדדים, אלא ניסיון להכיל את הדבר הזה. מצד אחד לנסות לתת מכה כואבת לצד השני, ומצד שני לא לדרדר את זה למשהו שהוא הרבה מעבר לכך, ובהתאם לזה אנו פעלנו. האופן שבו פעלנו ברצועת עזה היה בסך הכל מאוד כירורגי. עשינו כל כך הרבה מאמצים, על פי הוראות הדרגים שמעלינו, להיות ממוקדים ולא להתפזר ולעשות רק מה שנדרש. ומתוך כך הבנו שנושא הכניסה הקרקעית פחות רלוונטי".
עניין המחיר שהאזרחים הפלסטינים בעזה רובץ עליכם?
ר': "בהחלט. קודם כל, אנחנו באים ממקום ומצד מסויים, עם ישראל זה העם שלנו ואנחנו צריכים קודם כל להגן עליהם. עם זאת, ברור שהנושא של הצד השני נלקח בחשבון. חלק מהתפקיד שלי הוא לוודא שיש מינימום פגיעה אזרחית בצד השני, והזכרתי שמסיבה זו אנשים בגילי צריכים להיות בתפקיד וברגע הזה. אבל בהחלט אפשר לראות את הפגיעה בצד השני ולהצטער כל כך שצריך לחזור על זה שוב ושוב".
בטח בשבילך, שכבר ראית מקרוב את כל הסבבים האלו, זה מתסכל עוד יותר, לא?
ר': "כן, יש בזה משהו, אבל אתה מבין שהיום כבר מדברים פחות במונחים של הכרעה וניצחון, אלא יותר במושגים מעורפלים של לחידוש ההרתעה ומניעת ההסלמה. זה הזמנים, אולי בעולם כולו ולא רק בישראל".
