כשאתם מתעוררים בבוקר ויוצאים ליומכם, וגם לפני שאתם עוצמים עיניים וחותמים את יומכם, תזכרו טוב-טוב שאתם בעלי הבית של המדינה והיא שלנו. לכל אחד מאיתנו יש מניה שווה במפעל הזה שנקרא מדינת ישראל.
הארץ הזאת היא ארץ אבות. נחלת אבותינו. היא לא הייתה שייכת לבן גוריון, בגין או ביבי. כל אחד מהם קיבל את לפיד הנהגת המדינה למשמרת, שבסופה עליו להעביר את הלפיד הלאה.
המדינה אינה שייכת לאדוני הארץ המיליארדרים כביכול, ולא לשרי הביטחון או הרמטכ"לים שלנו. היא של כל אחד מאיתנו ולאף אחד אין זכויות יתר על פני שכנו, גם אם הוא כבש את החרמון או תקף בסוריה.
ישראל היא מדינת סך אזרחיה. שאף אחד לא יתבלבל ויחשוב אף לא לרגע שכאשר הוא בשלטון או בתפקיד בכיר כלשהו אז חצי פתח תקווה שלו…
בתי הקברות שלנו מלאים בקברים של כאלה שחשבו שהמדינה זה הם, ורגע אחרי שהלכו לעולמם הבינו כולם שגם הם בשר ודם וכי תהילת עולם היא רגעית, וכי המורשת שלהם אינה כוללת בעלות על הארץ.
"כי את כל הארץ אשר אתה רואה לך אתננה ולזרעך עד עולם" (בראשית י"ג). איננו זקוקים לפירוש רש"י כדי להבין את הפסוק הזה. הפשטות שלו אינה ניתנת לערעור או למחלוקת.
ענווה וצניעות אלו המידות החשובות ביותר הדרושות לכל מי שהנהגת המדינה מופקדת בידיו. הזכות היא עצומה, ויחד עם זאת גם החובה לבצע את המשימה באופן הטוב ביותר לטובת יושבי הארץ.
הכוח האמיתי צריך שיהיה בידי העם, וזה נכון בכל תחומי חיינו וגם בימים אלה של גל התייקרויות הנוחת עלינו מכל עבר. ההתייקרויות אינן "כוח עליון". ככל שנשלב ידיים ונגלה חזית אחידה מול אלה המנסים במקרים רבים לעשוק אותנו כדי למקסם רווחים באופן חזירי, כך נצליח לכופף אותם ולגרום להם להתחנף אלינו כדי שנבחר בהם.
כוחנו באחדותנו, ואין זה משנה מי "האויב" העומד מולנו.
