פסק דין: עיריית מודיעין פיטרה שלא כדין עובד בשל מוגבלות רפואית וחויבה בתשלום פיצויים בסך 25,000 שקל
בית הדין האזורי לעבודה פסק לפני מספר שבועות כי עיריית מודיעין פיטרה שלא כדין עובד שעבד אצלה כאב בית כ-18 שנים והוגבל על ידי רופא תעסוקתי לעבודה ללא מאמץ פיזי בשל המגבלות הרפואיות שסובל מהם העובד. בית הדין חייב את העירייה לשלם לעובד סך של 25,000 שקל בגין פיטורין שלא כדין.
העובד הועסק בעירייה משנת 1997. במהלך שנים אלו נפצע העובד מספר פעמים בתאונות עבודה ובהמשך החל לסבול ממחלות שונות שנגרמו ממאמצים פיזיים בעבודתו. רופאים מקצועיים המליצו לעובד שלא להרים משאות כבדים ובעקבות ירידה בשמיעתו המליצו הרופאים להימנע מלעבוד במקומות גבוהים. לאחר קבלת המלצות אלה החלו מעסיקיו להתלונן כי אינו מתפקד וכי אם לא ישתפר יאלצו לפטרו. ביום 29.7.15 נבדק העובד על יד רופא תעסוקתי שקבע שבשל המגבלות הרפואיות לא כשיר לבצע חלק ממטלות של אב בית וכשיר לעבוד תוך הימנעות ממאמץ פיזי ניכר או הרשמת משאות כבים או טיפוס על סולמות.
ביום 9.8.15 זומן העובד לשיחת השימוע. בפתח השימוע ציין מנכ"ל העירייה שזימנו את העובד לשימוע מאחר ויש בכוונת העירייה לפטר את העובד לאור מגבלות רפואיות.
העובד ביקש במעמד השימוע להתחשב במצבו הרפואי והתחנן להעבירו לתפקיד אחר שמתאים למגבלות הרפואיות כדי להמשיך להתקיים ולפרנס את משפחתו. העובד ביקש להמשיך לעבוד כמלווה בהסעות. למרות בקשתו הוא פוטר בטענה שבנוסף למגבלות הרפואיות לעובד חוות דעת שליליות.
העובד לא ויתר והגיש תביעה לבית הדין האזורי לעבוד בתל אביב באמצעות עו"ד ניסן מנו ממודיעין. בתביעה נטען כי העירייה נהגה בעובד בניגוד לחוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלויות, זלזלה במגבלות הרפואיות של העובד, התעלמה באופן שרירותי מתחנוניו של העובד לעבור לתפקיד שהולם את מגבלותיו הרפואיות ונהגה בניגוד לחוק כאשר סירבה לשבצו לתפקיד שמתאים למגבלות הרפואיות לפי החוק.
מטעם העירייה נטען כי השיקולים לפיטורין נבעו הן מהמגבלות הרפואיות והן מחוות דעת השליליות ולכן מדובר בפיטורין כדין. כמו כן נטען כי נבחנו כל האפשרויות האחרות להמשך העסקה ולא נמצא תפקיד אחר שמתאים למגבלות הרפואיות.
בית הדין בחן את הטענות והגיע למסקנה שהעירייה נהגה בניגוד להוראות חוק שיוויון זכויות לאנשים עם מוגבלויות ושיקול של מגבלה רפואיות בפיטורין של העובדה "מכתים" את כל ההחלטה כהחלטה פסולה, וכי היא פיטרה את העובד תוך שיקול אסור של מגבלות רפואית. בפסק הדין נכתב כי העירייה לא שקלה בכובד ראש את האפשרות של מציאת תפקיד אחר לתובע במערכת.
בית הדין קבע שעל העירייה לפצות את העובד בסך של 25,000 שקל בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק.
מהעירייה נמסר בתגובה: "בית המשפט קיבל את הטענה המהותית והמרכזית בתיק, הקובעת כי פיטוריו של העובד היו ענייניים. מחובתה של העירייה לוודא שאבות הבית נותנים שירות לטובת תלמידי בתי הספר והצוותים החינוכיים, ואין העירייה מתכוונת להתפשר על רמת השירות. במקרה זה, מטעמים שאין זה המקום להיכנס אליהם, פסק בית הדין לעבודה סכום פיצוי מזערי של 5 אחוזים בלבד מסכום התביעה. בית המשפט גם הדגיש כי העובד לא ביצע תפקידו נאמנה, גם כאשר המוגבלות הרפואית לא מנעה ממנו מלעשות כך".
