אני בספק רב אם הסטטיסטיקה הקשה של רצח נשים בחברה שלנו והיקפי האלימות כלפי נשים תשתנה. יחד עם זאת, אין לי ספק שאנחנו בכיוון הנכון ומחאת הנשים השבוע הצליחה לחדד את הגבולות
לצערי אני לא איש בשורה. למחאה נגד האלימות כלפי נשים היה מקום ועוד איך! אין מקום לאלימות כלפי נשים ולא כלפי מגזר כלשהו. השאלה הגדולה האם משהו ישתנה? האם בעלים וגברים יפסיקו להכות את נשותיהם ובנות זוגם?
הבעיה היא שאין אכיפה מספקת, כמו בכל תחומי חיינו וגם מערכת המשפט נוהגת ביד רכה ומרחמת כאשר היא נדרשת לפסוק את דינו של הגבר המכה.
כפסיכולוג בגרוש אני חושב שהבעיה היא שאתן הנשים חזקות הרבה יותר מאתנו הגברים. לא במובן הפיזי כמובן אלא בתעצומות הנפש ויכולת ההכלה וההתמודדות שלכן. בעידן הזה אתן "משלמות" את מחיר שחרור האישה ושיוויון הזכויות שאתן דורשות בצדק רב. המה מה? משהו באינסטינקט הגברי נשאר על מקומו. אתן זזתם והגברים כמעט שלא. אלפי שנים היה גבר אחד בבית וחלוקת התפקידים הייתה ברורה ועכשיו אתן מבקשות לשנות "חוק טבע" וזה לא פשוט. ככל שמדובר בגברים המשתייכים לחברה פחות מערבית כך זה נפוץ אצלם הרבה יותר.
לעניות דעתי, אנחנו בעיצומו של שינוי דרמטי ביחס לנשים. רבים מהגברים מבולבלים לחלוטין מהמתרחש. הם אינם יודעים היכן עובר הגבול. הם חוששים שגם מבט חודר לעיני בחורה עלול להיחשב להטרדה מינית. שלא לומר מחמאה על תספורת יפה לאשה או לבוש מחמיא. גברים רבים אינם יודעים היכן עובר הגבול? מה מותר ומה אסור? ועוד לא אמרנו מילה על נשים המנצלות בלבול זה כדי לטפול אשמות שווא על גברים/בוסים/בעלי ממון ואנשי שררה.
אני בספק רב אם הסטטיסטיקה הקשה של רצח נשים בחברה שלנו והיקפי האלימות כלפי נשים תשתנה. יחד עם זאת אין לי ספק שאנחנו בכיוון הנכון ומחאת הנשים השבוע הצליחה לחדד את הגבולות והתודעה בקרב גברים בכל הנוגע לכבודה של אישה.
כל מגדר ומגזר חייב לעשות בדק בית בקרבו. אף אחד אינו פטור מחשבון נפש. לצערנו למדינה אין פתרונות מספקים למציאות הנוראית העלולה לפגוע בכל כך הרבה נשים.
