סבתא שמוכנה לשמור על נכדיה זה אולי עניין של בחירה, אבל 'סבתא שומרת', ללא קירבה משפחתית עשויה להיות מקור פרנסה. כך חשבו להן עדנה חורין ואורלי הרשקוביץ, שהקימו את 'סבתא לי', שירותי שמרטפות לטובת כל אותן משפחות שזקוקות לעזרה בטיפול בילדים.
חורין, נושקת ל-70, סבתא גאה לארבעה נכדים ותושבת העיר, וחברתה אורלי בת ה-53 (שעדיין לא חוותה סבתאות) מנוה מונוסון, מכירות כבר שנים רבות, ולאחרונה החליטו לצאת במיזם משותף שיעזור לא רק למצב חשבון הבנק שלהן, אלא גם יחבר נשים שרוצות לעבוד עם משפחות המעוניינות במטפלות.
חורין: "הרעיון של 'סבתא לי', נולד ביחד עם הנכד שלי מבתי אורנה המתגוררת במודיעין. זה היה לפני כשנה וחצי. זה הנכד הראשון שנולד שאני קרובה אליו פיזית, כי שאר נכדי מתגוררים בחו"ל. כששהיתי אצלה החברות שלה היו אומרות כל הזמן: 'אם הייתה לנו סבתא כזאת..'.
בדיוק הייתי במצב של גיבוש דרך חדשה, וידעתי שאני לא הולכת להיות שכירה, משום שהכיוון שלי תמיד היה יזמות. לקחתי קורס בנושא, ואהבתי את האידיאל שנטמע בנו במהלך הקורס: 'גם אם אין לך רעיון – תצאי מפה עם רעיון'. יום לפני שהגעתי לקורס צץ לי רעיון הסבתאות וסיפרתי עליו לאורלי, שאמרה לי שהיא מצטרפת איתי למיזם".
מה הרעיון הגדול, הרי כבר המציאו את המטפלת וה'נני'?
"מצד אחד אנו פונות לנשים שהן בדרך כלל מעל גיל חמישים, ששוק העבודה הרגיל לא מקבל אותן בברכה. אלו נשים עם המון ניסיון. יש בהן מי שעבדו במשרד, או בכל מיני מקצועות אחרים, ויש כאלו שעבדו כמטפלות. אצלנו הגיל הוא יתרון – כי משמעותו היא חוכמה, בשלות וניסיון חיים, שעכשיו מהווה גם מקור לפרנסה".
כיצד התחלתן?
"ראיתי פרסום באינטרנט אודות כנס של עמותת 'והדרת', שנועדה למצוא תעסוקה לאנשים מבוגרים בסיוע משרד התמ"ת. כנס התעסוקה התקיים ב'בית ציוני אמריקה'. נרשמתי גם כמעסיקה וסידרו לנו דוכן הסברה במקום. לא היה לנו כלום, אפילו לא כרטיסי ביקור, ובלילה שלפני הזמנו דרך האינטרנט כרטיסי ביקור ועלוני פרסום. היו לנו 24 שעות להיערך, זה היה לילה לבן. בכנס עצמו היו המון מתעניינים שמילאו את השאלונים שהכנו. אספנו יותר מ-300 פניות של נשים שהביעו נכונות לעבוד במיזם, כאשר עוד לא ידענו בעצמנו מה יהיו התנאים – זה היה מטורף. באו לצלם אותנו מהטלוויזיה, ובקיצור – היינו הלהיט של הכנס. מאז הופענו בכמה תוכניות בוקר והתראיינו לרדיו".
מאגר סבתות
במה שונה 'סבתא לי' משירות שמרטפות רגיל?
"מה יש למעסיקים האחרים להציע, 25 שקל לשעה? באו לדוכן שלנו נשים בגילאי פרישה, זה היה 'שוס'. כאשר הכנס נגמר היינו מסוחררות, אך חששנו שיחפשו אותנו ברשת ושם עדיין לא היינו קיימות. התקשרנו מיד לאחיין של אורלי וביקשנו ממנו לבנות לנו אתר".
ומה עשיתן בפועל?
"בנינו מאגר סבתות שהיום רשומות בו מעל 300 חברות. נפגשנו עם כל 'סבתא' כדי להכיר אותה לפני שנתאים אותה למשפחה ספציפית. אנחנו לעולם לא שולחות 'סבתא' שלא עברה בדיקה שלנו. הסינון הראשוני נעשה כבר באמצעות שיחת טלפון. המשרד בינתיים מתנהל מהבתים שלנו, וזה היופי – יש לנו שני סניפים, במודיעין ובנווה מונוסון. בגדול, אנחנו מבקשות מהסבתא פרטים ראשוניים, כולל ניסיונה המקצועי. אם אנו שומעות בטלפון שמדובר באשה תרבותית, אנו קובעות פגישה ורוצות שזו תתקיים דווקא בבית של המועמדת, כדי להתרשם מסביבת מגוריה. לאחר הפגישה הראשונה אנו ממלאים לעצמנו דו"ח ומבקשים ממנה ממליצים, משפחות שעבדה אצלן בעבר. אנו מתקשרות לברר. יש סבתות שלא עבדו כמטפלות, אבל גידלו את ילדיהן ואנו בודקות עימן אם זה אכן מתאים להן לחזור במכונת הזמן".
איך מתמחרים שירות של סבתא, במה זה שונה ממטפלת?
"הסבתא אינה העובדת שלנו, ואנחנו לא גובים ממנה תשלום עבור החיבור עם המשפחה, זה יותר בקטע החברתי שאנחנו רוצות לעזור לנשים. המשפחות שנעזרות בסבתות שלנו הן אלו שמשלמות לנו תשלום חד פעמי, ויש עלות שונה לפי מספר הפעמים שהן נעזרות בשירותי הסבתא במשך השבוע. בינתיים יש לנו משפחות שלמרבה הפליאה אף אחת מהן איננה ממודיעין, אלא ממקומות אחרים בארץ, משום שמדובר בכל זאת במיזם ארצי".
איך נוצר הקשר עם המשפחות המעוניינות בסבתא?
"הכל מתחיל בדף הפייסבוק שלנו, יש לנו ביקוש מטורף ואינספור פניות. הפניות הן לא של נשים שמשעמם להן אלא כאלו שמחפשות הכנסה נוספת, והן מרוויחות יפה".
מספרות סיפורים, עושות מקלחת
מה הגדרת התפקיד של 'הסבתא'?
"הסבתות שלנו עובדות בשעות בלתי שגרתיות, לפי הצורך. כך לדוגמה, יולדת שזקוקה לכמה שעות של שקט כדי לישון בבקרים, או להוציא את הילדים מהגן בשעות הצהריים, להכין משהו לאכול, או עזרה בשעות אחר הצהרים. הסבתות שלנו יודעות לספר סיפורים, לעשות מקלחת, וגם עושות עבודות בית קלות – לא ניקיון. זה בעצם כמו שאני מגיעה לבית של הבת שלי ואם אני רואה ערימת כביסה, אני מקפלת. אני כסבתא באה להקל, להוריד מהעומס".
איך מתבצעת הבקרה שלכן?
"אנחנו בקשר טלפוני. אין לנו יחסי עבודה עם הסבתות, והאחריות היא בתחום המשפחה. אנחנו מקבלות משוב. כשאנחנו שולחות 'סבתא' אנחנו מבהירות למשפחה שאין צורך לשלם כבר בהתחלה, אלא רק לאחר שבועיים, ואם המשפחה לא מרוצה נשלח סבתא אחרת. אנחנו ברקע כל הזמן. יש לנו טבלאות אקסל והכל ממוחשב ומאורגן. יש לנו חלוקה טובה ולקחנו גם מישהי שתעזור לנו עם הטלפונים".
צילום אינגריד מולר
