כבר כמעט שנה נדמה שכולנו חיים בלה לה לנד. אין ממשלה והמדינה כאילו מתנהלת מאליה. מכוח האינרציה
תאמינו או לא. חשבנו שזה לעולם לא יקרה אבל הנה באוזנינו כמעט פעמי משיח – הגענו לאחרי החגים. חודש ימים כמעט שהמשק ברובו היה מושבת מסיבות טובות של חגים והכאה על חטאים וכו' אלא מה, עם זה לא הולכים למכולת, ואצל רוב העם נוצר חור עמוק בכיס.
כבר כמעט שנה נדמה שכולנו חיים בלה לה לנד. אין ממשלה והמדינה כאילו מתנהלת מאליה. מכוח האינרציה. הלוואי וזה היה כך. בסופו של יום לא תהיה ברירה וניאלץ לצאת לרחובות כי לא נוכל יותר לסבול את הפקקים הגורמים לנו להשחית שעות ארוכות מדי יום בכבישים העמוסים לעייפה בכניסה לתל אביב וגוש דן. לא נסכים יותר להמתין בחדרי המיון של בתי החולים 7 שעות עד שרופא יתפנה להקדיש לנו 60 שניות מזמנו ולקבל החלטה שהתוצאה שלה יכולה להיות חיים או מוות. הרופא עלול להיות גם סטאג'ר שמה לעשות עדיין לא אפוי מספיק לקבל החלטות הרות גורל.
הזקנים ממשיכים לרעוב ועוד מעט יקפאו מקור כי מקצבה של 1700 ₪ לחודש אפילו חתול רחוב אינו יכול להתקיים וגם הנכים יגלו שמה שהבטיחו להם לא מתקיים כי אין מי שיקיים.
נבחרי הציבור אינם מבינים שהעם מאס בהם ובמשאים ומתנים שהם מקיימים כבר חודשים ארוכים ושום דבר טוב עוד לא יצא ולעם אין זמן כי הוא זקוק לשירותי המדינה כאן ועכשיו.
המסקנה היא שלאיש מנבחרי הציבור לא באמת איכפת מאיתנו. אם לביבי היה כואב מה שקורה למיליוני אזרחים שבקושי מתפרנסים הוא היה מוחל על כבודו ועל טובתו האישית הצרה והולך לממשלת אחדות מבלי שהוא יהיה הראשון שיכהן כראש ממשלה. מה קרה? תתאוורר מעט בחוץ ואם אתה באמת כזה ישר דרך ומצפון האמת תצא לאור ויתברר, לטענתך כי אין כלום כי לא היה כלום ותוכל לשוב כמו גדול לבלפור. ואם לא? אופס! לקלאבוש. מה לעשות? יש שופטים בירושלים.
זו שחיתות ציבורית ומוסרית מאין כמוה להשאיר מדינה ללא רועה. ללא מנהיג. ללא החלטות. ללא תקציב. עם מערכת בריאות קורסת. עם צבא שיש לו צרכים ואין עם מי לדבר.
על הרבה פחות מזה יצאו צעירי לבנון באומץ רב לרחובות והם אינם מתכוונים לעצור. הם רוצים בחזרה את השליטה לידיים שלהם. הם לא מאמינים לאיש כמו אצלנו ואינם מוכנים להיות הפראיירים של השלטון המושחת שלהם. הם גם לא מפחדים מנסראללה. הם לא מ פ ח ד י ם!
