הכינוי "עיר העתיד" ניתן למודיעין הודות לתיכנון היסודי שלה, אבל לפחות במובן חברתי אחד, נראה שמודיעין גם חוזה את העתיד אליו צועדת המדינה, וזהו עתיד חיובי למדי. עתיד שבו השיקולים הנכונים קובעים את צורת החיים ולא סיסמאות ריקות.

הכוונה היא כמובן להחלטה של ראש העיריה לקדם כאן תחבורה ציבורית בשבת, ובעיקר לשתיקה המאוד רועמת של רבע מאוכלוסיית העיר (הדתית), שהיתה אמורה להתנגד לזה. אך הפלא ופלא: הרבנים המפורסמים מילאו פיהם מים, הפוליטיקאים מהרשימות הדתיות בדיוק יצאו לחופש, ואפילו איש הציבור המוכר, שאינו מחמיץ הזדמנות להצטלם בהקשרים תחבורתיים, לא החזיר טלפון.

המסקנה ברורה ומוחצת: תושבי מודיעין רוצים גם להיות דתיים, ללכת לבתי כנסת ולכבד את מורשת אבותיהם, וגם להרגיש שהם חיים ב-2017 ולא בפולין של המאה ה-18. הם יודעים שפסקי ההלכה המגוחכים של "גדולי הדור" צריכים להישאר על הנייר, ושהדבר הכי נכון לבנם הצעיר הוא להשתתף בקידוש של יום שישי ואחר כך לעלות על אוטובוס שייקח אותו לבילוי בתל אביב, וגם יחזיר אותו במצב רוח מרומם בארבע לפנות בוקר.

יכול להיות שהמהפיכה מתחילה במודיעין. בהתחלה קווי אוטובוס, ואחר כך אולי גם הפעלת הרכבת. שתי תחנות יש במודיעין וכנראה גם תוקם שלישית. בחזון אחרית הימים, סופי השבוע יהיו העמוסים ביותר על הפסים. לא רק צעירים ובליינים אלא משפחות שלמות שיוכלו להתנייד בארץ הקודש בלי מכונית. לעשות הליכה בטיילת של תל אביב, לחזור הביתה עד ארוחת הערב, ואולי אפילו לקפוץ לבית הכנסת אחר כך.