מכל גיבורי העל ילידי כדור הארץ, איירון מן הוא ככל הנראה הפגיע ביותר. אין לו את שנות האימונים הארוכות של באטמן – וגם לא את חוש הצדק האובססיבי – או את הפטריוטיות המחוזקת בשרירים מבקבוק של קפטן אמריקה. הוא לא נולד עם כוחות על ייחודיים כמו בני חבורת האקס מן, לא קיבל אותם מקרינת גמא אליה נחשף בטעות כמו הענק הירוק, לא נעקץ ע"י עכביש רדיואקטיבי כמו ספיידרמן. למעשה, הוא בחור רגיל למדי, שכל כוחו מגיע לו מהחליפה המשוכללת אותה הוא לובש. הוא אמנם אינטליגנטי ומוכשר הרבה יותר מהממוצע, ויהיר בהתאם, אולם בלי החליפה אותה תכנן ובנה – הוא מסוגל להילחם בפשע בערך כמוני וכמוכם, על אחת כמה וכמה בנבלי על מרושעים עם תוכנית זדונית שטיפחו במשך שנים.
החולשה הזו נמצאת במוקד כל אחד מהסרטים בכיכובו: בסרט הראשון באה החולשה לידי ביטוי במרחב הפיזי שלו, עת נכלא ע"י טרוריסטים ונאלץ למלט את דרכו ממאורתם, ובסרט השני היא פגעה בו גופו ממש, כשהתברר שהפלדיום הנדרש לכור שמחזיק אותו בחיים מרעיל אוטו מבפנים. היא דומיננטית גם ב"איירון מן 3", הסרט השלישי בו איירון מן מופיע כדמות מרכזית אולם הרביעי בו הוא לוקח חלק במסגרת פרויקטSHIELD . למעשה, עלילת הסרט הנוסף בו מופיעה דמותו של טוני סטארק (בגילומו המופלא תמיד של רוברט דאוני ג'וניור), שמתרחש כרונולוגית ועלילתית בין הסרט השני והשלישי של איירון מן, היא הגורם הישיר לבעיות שלו לסרט הנוכחי. כי בסרט ההוא, "הנוקמים", הבין סטארק שעם כל הכבוד לנבלי על כמו עובדיה סטיין ואיוון ואנקו, בעיות חמורות הרבה יותר ממתינות לנו מעבר לשערי הגלקסיה, וכתוצאה מכך הוא סובל מבעיה פשוטה, נפוצה ולחלוטין לא זוהרת. בשפת העם היא קרויה חרדה.
עם זאת, הוא עדיין איירון מן. הוא מנהל זוגיות יציבה פחות או יותר עם פפר פוטס (גווינית' פלאטרו). הוא משקיע את זמנו בשכלול חליפות הלחימה שלו כך שהפעם, דרך מחשב העל שלו ג'רוויס, יוכל לשלוט בהן גם כשהוא לא בתוכן; וכשטרוריסט מזן חדש מאיים על אמריקה – הוא דוחק בו לבוא וללחום בו באופן אישי. הטרוריסט (בן קינגסלי) נענה לאתגר, וכעת צריך איירון מן להתמודד עם חיילים מהונדסים גנטית, עם שורה של פיצוצים מסתוריים ברחבי המדינה, שנדמה כי לא משאירים אחריהם שום עקבות, עם יריב רדוף תאוות נקם (גאי פירס), עם מאהבת מהעבר (רבקה הול) שחוזרת ברגע הכי לא מתאים וכרגיל, עם עצמו. והוא עושה את זה עם כל החן והקסם והשנינות שהתרגלנו עליהם, בעזרתו האדיבה של ידידו הוותיק קפטן רודס (דון צ'דל) ובתוספת שחקן חיזוק בן עשר (טיי סימפקינס).
כסרט הפותח את עונת סרטי הקיץ, "איירון מן 3" בהחלט נותן עבודה: הוא קצבי, מרתק, מציג נמסיס מענג ומעלה שורה של שאלות אתיות ומוסריות, מבלי לפגוע לרגע בכיף. הפגיעות של איירון מן לנוכח התקפי החרדה שלו, שהוא מתאמץ כל כך להסתיר, ולנוכח נקודת התורפה הבולטת העיקרית שלו – יחסיו הגלויים עתה עם פפר – מוסיפה מימד אנושי ודרמטי לעלילה. וכדי שלא נחשוש חלילה שאיירון מתרכך – את רוב הסרט הוא מעביר עם חליפה תקינה חלקית בלבד, ונאלץ להילחם עם הרעים בידיו החשופות, ואחר כך לפצות את חובבי הגאדג'טים בסצינת קרב אולטימטיבית, עם להק של חליפות מעופפות. זה בשום פנים ואופן לא סרט מבריק בסדר הגודל של "הנוקמים", שם כל רפליקה הייתה ראויה לשינון, אבל אם "איירון מן 3" מציב את הסטנדרט עבור סרטי האקשן העתידים לבוא בחודשיים-שלושה הקרובים – זה הולך להיות אחלה קיץ.
"איירון מן 3". בימוי: שיין בלאק. תסריט: דרו פירס ושיין בלאק. שחקנים: רוברט דאוני ג'וניור, גווינית' פלאטרו, דון צ'דל, גאי פירס, בן קינגסלי, רבקה הול. ארה"ב, 2013. 130 דקות. 3 כוכבים
