קוראינו היקרים לבית חשמונאי, ראשית עלינו להתנצל על כך שזמן רב לא הופץ העיתון וחולק בשערי הכפר. כידוע לכם, ימים סוערים עברו על יהודה, הדרכים המובילות לכפר מודיעין נחסמו במהלך הקרבות, חיילי צבאו של המלך אנטיוכוס חסמו את כביש 431, גוויות הפילים היוונים עדיין מקשות על המעבר במעלה בית חורון ואספקת הפפירוסים לא הגיעה כסדרה. הקפדנו, כתמיד, לתלות מדי שבוע את המהדורה החרוטה של העיתון בכיכר העגולה, הלא היא מרכז התחבורה של הכפר. אך מפאת אבק העבודות במקום, הנמשכות למעלה מעשור (לבניית אבוסים לחמורים הבינעירוניים) יתכן שלא כל קוראינו הנאמנים נחשפו לדברי החדשות. לפניכם תקציר האירועים האחרונים באזורנו.
*
נפתח בבשורה מצערת. בכיר זקני הכפר, הכהן מתתיהו לבית חשמונאי הלך לעולמו. הוא נטמן תחת גלעד אבנים, כ-800 מטר צפונה מקרחת היער שבה נערכות מסיבות הכפר בחודשי הקיץ החמים. אותה קרחת יער שרוב תושבי המקום מכירים בכינוי החיבה "קברות המכבים", כרמז לכמות היין הזורמת במקום בלילות ירח מלא, ועתידה בסופו של דבר לקבור את כולנו, כפי שטוענים זקני הכפר.
זמן קצר לפני מותו הוכיח מתתיהו שאין אמונה חזקה כאמונתו ואין דבר שישבור אותו. אנו מדברים כמובן על אמונתו העמוקה בעקרון מונותאיסטי אחד – הטבעונות. מתתיהו עמד בפרץ, ולמרות איומי החיילים היוונים שפרצו לכפר להורגו, סירב בתוקף להכניס לפיו חזיר. הוא כמובן ניסה להסביר ללובשי השריון החמושים בחניתות שגם אם יציעו לו לאכול פרה, כבשה או תרנגולת יסרב לעשות זאת. לטענת עדים שנכחו במקום, הסביר לחיילים בעברית צחה כי אינו מסוגל להכניס לפיו שום מוצר מזון שיש לו אמא. עקב פערי השפה והיעדרו של מתורגמן הכפר ליוונית (שבדיוק באותו יום יצא לרעות את צאנו בשדות המרעה הגדולים של ישפרו), לא היה מי שיתווך ויתרגם. היוונים פירשו את סירובו של מתתיהו כעלבון אישי למאכל הבית היווני הידוע "חזיר בסלט יווני", ודרשו ממנו בתוקף שיתנצל בכריעת ברך לרגלי פסל האליל הראשי, הקדוש לאנשי יוון ואוחז בידו סלמי.
שוב עמד מכשול השפה לרועץ. כבוד הכוהן אמר "לומבגו" והתכוון לכאבי גב כרוניים שבאו לו משנים של סחיבת ספרי קודש עשויים מסלעי גרניט, היוונים חשבו שמדובר בהצהרת מרד. כבוד הכהן, שגילו, קרוב לארבעים, כבר ניכר בו, ביקש שמישהו יביא כיסא ומשהו קל לאכול, רצוי מקינואה, אך תושבי הכפר שמאסו בקינואה, כוסמת ומיץ חיטה, וקיבתם קרקרה למראה החזיר הצלוי שהביאו עמם היוונים, החליטו באותו רגע שהגיע הזמן למרוד.
"מתתיהו הרים את נס המרד", הסביר בן נעוות, אחד מתושבי הכפר, "לא נסכים עוד ללעוס חיטה מלאה ועדשים ולהריח באותו זמן את ריח מאכליהם, המעורר תיאבון, סליחה התכוונתי כמובן למעורר בחילה, של הגויים האלה. הכוהן הגדול צודק, הגיע הזמן לעשות לזה סוף, לכולנו היה ברור שכאשר גאון הדור ביקש כיסא ושנת צהריים הוא למעשה קרא לנו להצטרף אליו למרד ביוונים. בשם ה' והחומוס אנחנו יוצאים למלחמה".
*
אך האירוע עוד היה רחוק מלהסתיים. בטרם הספיקו היוונים לעזוב את הכפר בזעם, התפרץ אחד מתושבי הכפר, שלא עמד בריחו של המנגל שהעמידו הפולשים. הוא רץ קדימה, תפס צלחת חד פעמית מקש והרים שיפוד חזירי עסיסי. אך לפני שהספיק להכניסו לפיו, בפרץ אנרגיה בלתי צפוי, נעמד מתתיהו, הניף את חרבו ודקר את המודיעיני הרעב בקיבתו. "אתה לא מתבייש?", צעק אליו, "אתה בכלל מתאר לעצמך באיזה תנאים חי החזיר הזה עד שנשחט? אתה יודע שהוא הופרד מאמו בגיל יומיים, חי בכלוב קטן בתוך הזבל שלו, ואף פעם לא ראה את הסרט 'בייב' לפני שנשחט באכזריות? הרי שמעת כמו כולנו את דבר התורה של הרב גרי יורופסקי. אצלנו לא פוגעים בבעלי חיים", אמר ודקר את התושב הגרגרן למוות.
היוונים, שנבהלו מהמראות, הבינו שזה לא המקום לאכול בו את ארוחת הצהריים שלהם ומיהרו להימלט מהמקום תוך שהם מפריחים איומים באוויר ומכריזים שהם עוד ייפתחו את דוכן השווארמה הראשון על גבעת התיתורה. את תגובתו של מתתיהו החשמונאי לאירועים הללו לא הספקנו להשיג, שכן הוא החזיר את נשמתו לבורא זמן קצר לפני שיונת הדואר של העיתון הספיקה להגיע אליו. את מקומו תפס בנו, יהודה המכבי, שסירב להגיב בנושא. גם את יונת הדואר הוא לא החזיר. נקווה כי שלום לה.
*
השתלשלות האירועים מכאן והלאה כבר נידונה סביב בור המים ועברה מפה לאוזן, אך נחדד עבורכם את הפרטים. יהודה וחמשת אחיו החליטו לצאת למלחמת חורמה נגד היוונים, שלטונם בארץ ורשת מסעדות הבשר שהקימו כבר בחלק מערי השפלה. ראשית יצאו החמישה, יהודה, אלעזר, יוחנן, יונתן ושמעון, אל ההרים הסובבים את מודיעין. שם ארגנו צבא גרילה המונה כ-12,000 יהודים, רובם טבעוניים, חלקם צמחוניים, וביניהם גם כמה אוכלי דגים. יחד יצאו למלחמה נגד כוחות היוונים שמנו למעלה מ-40,000 לוחמים, כולל עדר פילי מלחמה. "תשתדלו שלא לפגוע בפילים", נשמע יהודה המכבי אומר לאנשיו, לטענת מקור פנימי בצבא המכבים, "תכוונו למעלה אל ראשי היוונים, הרי זה צער בעלי חיים לפגוע בפילים, בעוד כמה אלפי שנים הם יהפכו לחיה בסכנת הכחדה. יוונים, לעומת זאת, לא חסרים, ובדרך שבה הם מנהלים את הכלכלה שלהם", גיחך המצביא, "הם עוד יהיו באינפלציה".
קרב ראשון נגד היוונים התנהל במעלה לבונה. היוונים הופתעו בעוז רוחם של לוחמינו והאירוע הסתיים בניצחון גורף למכבים. אף פיל לא נפגע באירוע. קרב שני כבר היה הרה אסון לאוכלוסיית הפילים. הקרב התקיים במעלה חורון. על הצד היווני פיקד סירון, מפקד הצבא הישיר של הסלווקים ושר הצבא של סוריה. יהודה ואנשיו טמנו לצבא היווני מלכודת במעלה ההר, וכאשר הפילים טיפסו במעלה התלול איגפו אותם חיילי יהודה וניצחו בצורה חלקה ומהירה. "אי אפשר היה להציל את כל הפילים", מסר דוברו של יהודה המכבי, אלעדוס שמעונוביצוס, "עשינו כמיטב יכולתנו, אך נפעל כדי שמקרה כזה לא יקרה שנית, וננהג באפס סובלנות לאלימות היוונית".
קרב שלישי התרחש באמאוס (מחלף לטרון), שם הצליח יהודה המכבי בתחבולות ובאסטרטגיה מופתית להערים על החיילים היוונים, לנצחם ולשרוף את המחנה הצבאי שלהם. היוונים נאלצו לסגת בבושת פנים למבצר הצבאי הגדול שבנה מלכם בפארק קנדה, ולתכנן את מפת הקרב הרביעי. קרב רביעי התנהל מול בית צור, בהרי יהודה, גם שם ניצחו המכבים באופן חד וחלק ויצאו לכיוון ירושלים. בדרך עצרו כמובן לארוחה קלה של חומוס באבו גוש וטיהרו את הדרך מקבבים יוונים תועים.
*
בזאת אנו מגיעים אל אירועי הימים האחרונים. יהודה המכבי ואנשיו הטבעוניים הגיעו לבית המקדש. טיהרו אותו מכל מזבח ומנגל מדמם ושברו את כל פסלי האלילים היוונים. בין הדברים הראשונים שעשו המכבים, לאחר ניקיון הפסח שערכו במקום כולל פאנלים ותריסים, היה להדליק בשנית את סמל בית המקדש – המנורה. "המנורה האמיתית הותכה על ידי היוונים", מספר בראיון ראשון ובלעדי למודיעין ניוז יהודה המכבי, "הם כנראה השתמשו בזהב כדי לעשות נזמי זהב לחזיריהם, אבל זה לא שבר את רוחנו".
מה ראיתם כשנכנסתם לבית המקדש לראשונה?
"הרבה לכלוך, פסלים בכל פינה, סימנים לארוחות שחיתות שנערכו בכל מקום. אני לא אומר שיוונים לא צריכים לאכול, אבל למה להשאיר כל כך הרבה כלים בכיור ולא לרוקן את הזבל? היינו צריכים לאסוף את כל העצמות שהם השאירו מאחוריהם. אני חושב שמדובר בחוצפה. הם הרי ידעו שאנחנו מגיעים, אז למה לא לנקות קצת? דבר ראשון שעשינו היה להזמין חברת ניקיון יבוסית. היבוסיות יודעות לנקות כמו שצריך, לא צריך לדאוג שלא ינקו מאחורי הפינות וישאירו אבק בין הקנים של המנורות. דבר שני שעשיתי היה למנות ועדה שתדאג לבנות מנורה חדשה, הוועדה מינתה תת ועדה ששלחה בקשה לתרומה ממועצת הכפר של מודיעין".
התרומות הגיעו?
"כמובן. היה אמנם חיכוך קטן בין נציג האיכרים אבי אלבזוס לבין נציג הכוהנים ברוכוס בוחניקיס, הראשון רצה סמלי שיבולת שועל על המנורה החדשה והשני רצה שנשים לא ישירו ליד המנורה בימים אי זוגיים בחודש, אבל בסופו של דבר הגענו להסכמה. רק שרונוס מעוזיס התנגד, ומוישוס לויס נשאר בחוץ. נשלחו 30 שקלי כסף חדשים ונבנתה מנורה לתפארת יהודה".
*
הבעיה התעוררה כאשר התברר שאין בבית המקדש די שמן כדי להדליק את המנורה. "מצאנו פך שמן אחד קטן", מספר יהודה המכבי ושלחנו בקשה ביונת דואר (האם זו יונת הדואר שלנו?) למשלוח כדי שמן חדשים משפלת הארץ. נכון לרגע זה, עקב המוני עולי הרגל הנמצאים בדרכם לירושלים, שם אמורה להתקיים השבוע הופעת הפסטיגל הראשון שלפני הספירה, תקועים כדי השמן בפקקי ענק. הנס הגדול הוא שהפך הקטן ממשיך להאיר את המנורה. יצאנו אל הפקק וגילינו מעט מאוד התרגשות מהנס.
"הילדים בחופש", מספרת צרויה, אם לחמישה שמצאנו במעלה כביש 443 דוחפת חמור עמוס לעייפה. "חופשת חנוכה קוראים לזה. אני לא מבינה למה בכלל צריכים כל כך הרבה חופשים?", היא מקטרת, אצלנו בשדה יש חופשים לשיבולים? לא. ברפת יש חופשים לפרות? לא. אז למה הילדים צריכים כל כך הרבה ימי חופש? בכלל לא מעניין אותי שגם למורים יש שדות לקצור, שיעשו את זה בזמנם החופשי".
בדרך לאן אתם נמצאים?
"לפסטיגל כמובן. יש הופעה של הלהקה הזאת שהילדים אוהבים, גאליס פלישתי או משהו כזה. הבת שלי משגעת אותי כבר ירחים שאקח אותה. היה מבצע חרמשים בשוק העבדים, החלפתי שתי שפחות כנעניות בשלושה כרטיסים לפסטיגל. את שני הילדים האחרים אחזיק בידיים, עד גיל שלוש לא משלמים, מי יאמין שהם כבר בני שבע ושמונה, הם כל כך קטנים…"
שמעתם על נס פך השמן?
"קראתי על זה משהו בעיתון המקומי, אם יהיה זמן נעצור גם שם. אני חושבת שבית המקדש זה ליד הג'ימבורי החדש שפתחו בממילא לא? אולי בארוחת צהריים נקפוץ להציץ ולהקריב איזה קורבן. אה… כבר לא מעלים קורבנות… טוב, אז אולי בביקור הבא בירושלים".
*
קוראינו היקרים, נסכם ונאמר כי פסטיבל חג החנוכה יצא לדרך. פך השמן הקטן הספיק לשמונה ימים, החשמונאים ניצחו ואין איש בעולם העתיק שאינו מכיר את שם הכפר הקטן מודיעין. היוונים עזבו את הארץ, איש אינו מחויב עוד לאכול חזיר, והאלילים היחידים שנשארו ומותר להשתחוות להם הם כוכבי הפסטיגל. בזאת תם סיקורנו, והחדשות החמות היחידות שנותרו הן שכותבת שורות אלה, מיצג ארכיאולוגי בפני עצמה וקרניבורית ידועה, שרקחה את העלילה הזו מדמיונה הפרוע, אינה מתחייבת לנכונות הפרטים ההיסטוריים ומתנצלת מראש בפני כל מי שנעלב, מסיימת כאן את תפקידה ומתחייבת להפסיק לברבר. שיהיה חג חנוכה שמח ומלא בשיפודים.
(צילום יחצ)
