תא"ל במיל' דני ארדיטי מרעות, שהשתתף כלוחם במבצע שחרור החטופים באנטבה ולאחר מכן פיקד על מערך המבצעים המיוחדים באגף המודיעין והיה ראש המטה לביטחון לאומי, נפטר בחמישי האחרון בגיל 75 והובא למנוחות בבית העלמין בעיר.
ארדיטי נולד וגדל בקיבוץ יראון שבגליל העליון, והתגייס לסיירת מטכ"ל בשנת 1970. שנתיים מאוחר יותר השתתף בפעולת ההשתלטות על מטוס סבנה שנחטף בידי טרוריסטים, ולמודיעין News הוא סיפר ב-2018 כי "השתתפתי במבצע בתור חייל בסדיר. הייתי על הכנף, ליד ביבי". בהמשך לחם ארדיטי במלחמת יום כיפור, ואל מבצע יונתן בשנת 1976 הגיע כמפקד צוות ביחידה, עליו הוטלה המשימה להשתלט על חדר ה-VIP בטרמינל בו הוחזקו החטופים הישראלים.
בריאיון למודיעין News סיפר ארדיטי: "היינו בכלל בעיסוק מבצעי אחר וזה הגיע בתור שמועה בהתחלה. רק ברביעי או חמישי, יום או יומיים לפני המבצע, הציגו לנו את התוכנית. זה היה נראה לי הזוי, בעיקר בגלל שהייתה לי פרספקטיבה של מפקד. כשמציגים את החלק עצמו של היחידה, זה היה נראה בסדר. לא לקחתי בחשבון את כל מה שמסביב. לא הערכתי עד כמה המרחק משמעותי. המודיעין היה טוב אבל לא עדכני. יכולנו באותה מידה לנחות בשדה התעופה ובני הערובה לא היו שם".
עוד הוסיף כי "באולם שהיינו אמורים לתפוס היו שלושה או ארבעה מחבלים שישנו. זה היה החדר הכי רחוק מהמטוס, ומיד כשיצאתי הבנתי איפה אני בדיוק ולאן צריך לנסוע. זה היה כמו סרט שמשוחזר בראש, כאילו כבר הייתי פה. הנקודה השנייה היא ההיתקלות, עליה יש ויכוח היסטורי עד היום. הייתי בג'יפ השני מאחורי יוני נתניהו וכולנו ראינו את האירוע הזה. הרכב הראשון עצר, לא היה ברור מה בדיוק קורה שם. היו שם שני אוגנדים חמושים שעשו משהו עם הנשק, לא ברור מה, ובסוף ירו בהם והמבצע הפך מחשאי לרועש. מרגע זה ואילך הכל התברדק. כולנו רצנו, כל אחד לחדר שהיה היעד שלו".
"היה קצת ירי שלא היה ברור בכלל מאיפה הוא מגיע. זה גם כנראה הכדור שהרג את יוני. עליי לא ירו. חשבתי רק לאן אני צריך לרוץ ואיפה החיילים שלי. הגענו לאולם, שהיה למעשה חדר קטן, ניסינו להיכנס ולא הצלחנו. זכרתי שאין שם בני ערובה וזרקתי פנימה שני רימוני מיני, כאלה שלא הורגים אבל עוקצים. אחד מהם התפוצץ בפנים והשני חזר אלינו ופצע אותי ועוד שני חיילים. אפילו לא שמנו לב שנפצענו עד שהיינו כבר בחזרה במטוס וראינו את הדם".
אתה זוכר את המגע עם החטופים הישראלים?
"מעט מאוד. הגעתי אליהם חמש דקות אחרי שכבר הכוחות שלנו חברו אליהם. אני זוכר שליוויתי חטופים לכלי הרכב ודיברתי עם חלק מהם. אני לא יודע מה עבר להם בראש ואם האמינו שצה"ל יבוא להציל אותם. מי העלה על דעתו בכלל שדבר כזה יכול להיות, חוץ מאלו שהגו את הרעיון?".
