כולנו מכירים את התמונות שלהם מרחוק – בתוך העשן, עם הציוד הכבד, נלחמים בלהבות – וכעת ספר חדש חושף את חייהם של לוחמי האש.
מאחורי "הדרך ל-41: סיפורו של כבאי" עומד רשף שלום דוידוביץ', תושב מודיעין המשרת בתחנת איילון, שהשתתף בשנים האחרונות בכיבוי שריפות הענק בפארק קנדה ובמבוא מודיעים. "מבחינת כמות האירועים ורמת האירועים, תחנת איילון היא אחת התחנות הפעילות ביותר", סיפר השבוע, "אם היה אירוע מעניין כלשהו, סביר שתחנת איילון מעורבת. יש לנו הכל – תאונות דרכים, כבישים ראשיים, הצתות בדירות, אוכלוסייה מעורבת. יש לנו הכל ואתגרים לא חסרים".
דוידוביץ נחשף לעולם הכבאות עוד במהלך שירותו הצבאי, ואסון הכרמל גרם לו להתגייס למערך בשנת 2011. בתחנת איילון הוא משרת כמ"מ מפקד משמרת ודובר התחנה. "רוב האזרחים חושבים שהכבאים רק מכבים שריפות", הוא מסביר, "אבל שריפות זה רק 60% מהתפקיד שלנו. אנחנו מחלצים מתאונות דרכים, מחלצים בני נוער, מסייעים בנפילות מגובה, מחלצים מבארות, נחלים ושיטפונות ועוד. ההגדרה שלנו היא שכל אדם שנמצא בסכנה, התפקיד שלנו הוא לחלץ אותו".
בספרו מביא דוידוביץ' דוגמאות לדילמות פיקודיות בהן נתקל: "צריך לקבל החלטות בשטח, את מי לחלץ קודם. צריך בשנייה אחת להחליט, וכל החלטה משפיעה על בניין שלם. בשריפת הענק שהייתה בהרי ירושלים הייתי קרוב ל-24 שעות בשטח. התחלנו במסילת ציון ומשם הגענו למנזר לטרון בפארק קנדה. יש שם שני מנזרים והצלנו את שניהם בלי נפגעים בנפש. בשריפה הגדולה במבוא מודיעים היינו בשטח למעלה מ-24 שעות. נלחמנו בלהבות במזג אוויר קיצוני. ממש נלחמנו באימא טבע. קיבלנו קיר אש של 800 מטר ואנחנו עומדים ומגינים על היישוב ומנסים להגן על הבתים. היינו על הגדר בחום אימים של הבעירה. הגדר נמסה מהחום. אתה רואה את המוות מול העיניים. בשניות האחרונות הצלחנו לברוח החוצה, בלוני גז עפו באוויר, וזה רק אירוע אחד מיני רבים".
אירוע נוסף שנחרט בזיכרונו של דוידוביץ' התרחש בבאר יעקב. "המחזה שם היה כמו שרואים בסרטים, אנשים לכודים בכל החלונות עם עשן שחור שיוצא. אחת הדיירות נבהלה מהעשן השחור, רצתה לקפוץ מהקומה השלישית ונתקעה הפוכה במרפסת שירות. הורדתי את המדים ואת הקסדה והתחלתי לטפס בין המזגנים. אני אמור לפקד על האירוע ומצאתי את עצמי בקומה השלישית מנסה להציל אותה. באירוע אחר נכנסנו לדירה בוערת עם להבות מטורפות ועשן שחור. אמרו לי שיש שלושה לכודים בחדר. הגעתי לחדר אפוף עשן, על המיטה ישבה ילדה בת 8, בחלון עומדת האמא ועל המזגן בחוץ עומד האבא. אני נכנס ובא לקחת את הילדה ומיד האבא קפץ ואמר 'תציל אותי קודם'. אני לא שופט אותו. בן אדם שנמצא מול מוות, השכל הישר לא באמת עובד. הוצאנו מסכות, שמנו לאימא, הוצאתי את הילדה החוצה ואמרנו לאבא להמתין".
עד כמה מפחידים הרגעים האלו?
"מבחינתי, ברגע שיוצאים לאירוע מבצעי, כשאתה שומע בקשר שיש לכודים, זה דורך אותך אחרת. יש פחד. אתה יודע שאתה בלב הסכנה, אבל אם לא אספיק להגיע בזמן זה ילווה אותי כל החיים. ברגע שאתה עושה משהו הרבה זמן, ואתה עובד עם מקצוענים, החששות יורדים. בסופו של דבר, כל אירוע מפחיד, אבל לומדים להתגבר".
