גורל אכזר

רותי בוסידן
שבוע וחצי בלבד לאחר שהשתחרר ממילואים, אחרי 410 ימים כלוחם בגזרות הכי מסוכנות, נהרג סהר ברנס ממודיעין בתאונת דרכים בעת שהיה בדרכו לאסוף את שני ילדיו הקטנים. השבוע סיפרו אשתו וחבריו על המפקד ש"לא דיבר ערכים אלא חי אותם"
צילום: פרטי

מאות ימי מילואים עשה סהר ברנס ממודיעין מאז פרוץ המלחמה. ברנס בן ה-33 שירת כלוחם ומפקד בגדוד 8114, גדוד חי"ר מילואים, ברצועת עזה, באיו"ש ובגבול הצפון, ובמשך 410 ימי שירות בשישה סבבים הוא עמד בפני אינספור אירועים מסוכנים.

שבוע וחצי בלבד לאחר שסיים את סבב המילואים האחרון, ובדרכו הביתה לאסוף את שני ילדיו הקטנים מהמסגרות, הוא נהרג בתאונת דרכים בכביש 6 לאחר שרכב פגע בו מאחור במהירות עצומה בסמוך למחלף חורשים.

חודש חלף מאז אותו אירוע טרגי, ובני משפחתו מנסים כעת לאסוף את השברים. השבוע סיפרה אשתו ספיר: "סהר ואני הכרנו לפני כמעט 12 שנים דרך חברים משותפים. יצאנו פעם אחת ושבוע אחר כך הוא כבר אכל אצל ההורים שלי, וחודשיים אחרי זה הוא כבר אמר לי שהוא רוצה שנתחתן. התחתנו אחרי שנתיים וחצי, ב-2017. סהר היה באמת הבן אדם הכי טוב שאני מכירה".

עוד מספרת ברנס כי בעלה הוקפץ למילואים כבר עם פרוץ המלחמה. "כבר ב-7 באוקטובר הוא היה בקיבוץ ניר עוז, וזאת הייתה תקופה מאוד קשה. ראינו שסהר שלפני הוא לא סהר שאחרי. הוא היה שבועיים בניר עוז לפני שנכנס לעזה. אנחנו שייכים לקהילת יזמ"ה במודיעין שאימצה את קהילת ניר עוז. סהר מאוד רצה לחזור לניר עוז כדי לעשות סגירת מעגל, אז הגענו לשם עם הקהילה והוא עשה לי סיור כדי שאראה דרך העיניים שלו  את מה שהוא עבר שם. זאת הייתה סגירת מעגל בשבילו".

"סהר היה איש שכשקראו לו הוא התייצב. אפילו כשלא כל כך רצינו שהוא יילך, הוא תמיד התייצב", מוסיפה ברנס, "גם במלחמת איראן היינו 12 יום בממ"ד בזמן שהוא גוייס ביום שזה התחיל. הוא היה לוחם בגבעתי ועם הזמן במלחמה הפך למפקד שם. כל כך פחדנו שיקרה לו משהו במלחמה, ובסוף זה קרה בתאונה כשהוא חזר הביתה".

אתי פרידמן, אמה של ספיר, מספרת על השיחה האחרונה עם סהר: "הוא דיבר איתי מהדרך ואמר לי שצריך לאסוף את אריאל. אמרתי לו שאני אאסוף את אריאל ושייסע בזהירות. שמונה דקות אחר כך קרתה התאונה. הוא עמד בפקק בכביש 6 ומישהו נכנס בו מאחורה במהירות של 150 קמ"ש. סהר נהרג במקום. התאונה עדיין נמצאת בחקירת משטרה. נורא שאיבדנו את סהר. הוא היה הבן אדם הכי חשוב לנו בעולם. לי הוא היה כמו בן. הם היו משפחה מדהימה עם שני ילדים מדהימים, ועכשיו צריך לאסוף את כל השברים ולבנות את המשפחה מחדש".

"סהר היה אדם של עשייה שקטה. אחד שלא דיבר על ערכים אלא חי אותם", מוסיפה פרידמן, "היו בו אחריות, טוב לב ויכולת נדירה לראות אנשים באמת. הוא נתן מעצמו בלי רעש, בלי דרמה ובלי לבקש דבר בתמורה. הנוכחות שלו הפכה את העולם סביבו לאנושי יותר, ואת זה אי אפשר לקחת מאיתנו".

"דאג לחייליו לפני שדאג לעצמו"

עוד סיפרו לאחרונה על ברנס חבריו למחלקה, שבימים אלו מנסים לגייס 220 אלף שקל לטובת פרויקט להנצחתו ביער אשתאול. על החבר שלחם איתם סיפרו כי "סהר היה איש משפחה, אבא לשני ילדים מקסימים, בעל אוהב, מפקד ולוחם במילואים, חבר אמת שדאג לכולם לפני שדאג לעצמו. סהר היה איש של אנשים ושיח שכל עתידו לפניו".

"סהר היה אבא מעורב, אבא שלקח, אסף, דאג, חיבק ונישק, והכל עם לב ענק", מוסיפים החברים. "כל עוד יכל, סהר לא ויתר מעולם על שיחת וידאו עם ספיר והילדים, שהיו כל עולמו. במהלך הלחימה סהר תפקד כסמל מחלקת הפינוי והיה מעורב בהצלת חיים תוך סיכון חייו שלו. סהר דאג לחייליו ולסביבתו הרבה לפני שדאג לעצמו. תמיד וידא שלא חסר כלום, שכולם מסודרים, ורק אז הרשה לעצמו מעט לנוח. לא לפני שהיה נכנס לשיחה עם מי שהרגיש שקשה לו".

במסגרת הפרויקט המתוכנן, לו גוייסו כבר מאה אלף שקל, מתכננים החברים ובני המשפחה לשפץ ולשדרג חניון מרכזי ביער אשתאול, במטרה "לחבר ולהפגיש אנשים כפי שסהר עשה בחייו". על המיזם מספרת ספיר כי "המיזם הוא של החברים שלו במחלקה. הם דיברו עם קק"ל, שהקצתה להם שטח בו הם רוצים להקים פרויקט של מתקנים לילדים ומקום למשפחות. סהר היה איש של אנשים, הוא תמיד היה המגשר והמקשר. החבר'ה שלו אמרו שהוא חיבר בין אנשים ובין אנשים לטבע".

"לסהר היה אכפת מהמדינה, ולכן ראינו לנכון להמשיך את דרכו בתרומה לקהילה ולמדינה שכל כך אהב", מוסיפים החברים. "סהר היה איש של אנשים, איש של יצירת מרחב שיח וחיבור בין מעגלי אנשים, שכנראה לעולם לא היו מתחברים. מתוך התכונות המאוד נוכחות של סהר החלטנו לבדוק איך מקימים אזור שיאפשר ליהנות בחברת אנשים בשקט, מקום שיהיה בו מרחב נוח ונעים לחבר אנשים. אנו רואים בפרויקט התממשות תכונותיו של סהר".

במסגרת הפרויקט מתכננים החברים שדרוג מקיף לחניון, מהצבת מתקני מנגל ומשחקים לילדים ועד לשיקום מסלעות, גידור ושילוט. "סהר נהרג בתאונה מיותרת וטרגית בכביש .6 לא בקרב, לא מול אויב, סתם ככה על הכביש, בדרך לאסוף את הילדים. ​הוא השאיר המון חברים שבורי לב. אנחנו, החברים מהצוות ומהבית, החלטנו שאסור שזה יהיה הסוף. זה המעט שאנחנו יכולים לעשות עבור מי שנתן מעצמו הכל למדינה".

לתרומה למיזם ההנצחה – כאן

כתבות נוספות

אשרי המאמין?

יש מי שמנסים לספר לנו סיפורי סבתא שהחיים כאן הם גן עדן עלי אדמות. אל תאמינו לאיש מהם