לאחר מספר שנים בהן היה מזוהה עם מפלגתו של בני גנץ, חשף השבוע סגן ראש העירייה אלעד שמעונוביץ כי הוא חבר אל נפתלי בנט, המועמד המוביל, לפחות כרגע, להוות אלטרנטיבה לנתניהו כראש הממשלה.
השבוע סיפר שמעונוביץ למודיעין News כי הוא ישמש כראש המטה המוניציפאלי בקמפיין הבחירות של מפלגתו של בנט, שיקיים במודיעין כנס ראשון ב-26 בינואר. "אני אהיה אחראי על כל התחום, עם עבודה מול ראשי וסגני ראשי רשויות בכל הארץ. הקשר נוצר דרך אנשים שהכרתי ועובדים איתו. היו כמה שיחות, התלבטתי, ובסוף החלטתי ללכת על זה".
יש שיגידו שאתה נוטש את הספינה הטובעת.
"הייתי ארבע שנים עם גנץ. אדם מקסים ונהדר שיש לי רק דברים טובים לומר עליו, ומאוד נהניתי במפלגה. באמת אנשים טובים. אבל אני רוצה להיות חלק מאלטרנטיבה משמעותית להחלפת השלטון, ולצערי גנץ הוא לא כזה בשלב הזה. בנוסף, הייתה לי גם שאיפה ורצון לעשות תפקיד במפלגה שהוא ברמה הארצית ולא רק ברמה המקומית של מודיעין. אצל בנט הייתה לי את ההזדמנות הזאת. הרבה פעמים אומרים לאנשים בשלטון המקומי שלא נכון להזדהות עם מפלגה כזו או אחרת ולהתעסק בעשייה ארצית כדי לא לאבד מצביעים פוטנציאליים, אבל במצב המדינה ולאן שהיא הולכת, והשינוי שאני חושב שהיא חייבת לעבור, גרם לי להחליט שאני לא נשאר על הגדר ועומד בצד בבועה שלי במודיעין אלא עוזר בכל הכוח להחלפת הממשלה, והבנתי שבנט הוא האופציה הכי ריאלית שזה יקרה".
למה בנט ולא למשל אייזנקוט?
"כי אני חושב שבסוף לגוש השינוי צריך להיות ראש חץ ברור שיוכל להתמודד מול נתניהו ולהיות אלטרנטיבה לראשות הממשלה. מבין האופציות שיש, ואני באמת רוכש כבוד לכולם – לגנץ וליברמן ואייזנקוט – גם מבחינה ריאלית ואיך שהוא הוכיח את עצמו כראש ממשלה, בנט זו האלטרנטיבה הטובה ביותר".
אין חשש שהמנדטים מהסקרים המחמיאים יישארו רק על הנייר עם התקרבות הבחירות?
"סקרים מנבאים את אותו רגע ולא מה יהיה בעוד חודשיים, ובטח שלא במערכת בחירות שאנחנו לא יודעים אפילו מתי תתקיים, והמון דברים יכולים להשתנות, גם לטובה וגם לרעה. חשש תמיד יש, ואפשרות לשינוי תמיד קיימת, אבל זה לא צריך למנוע בעיניי עשייה ולקבל החלטות ולעשות צעדים למען מה שאתה מאמין. לפעמים קמפיינים פוליטיים מצליחים ולפעמים פחות, וזה חלק ממה שעושים".
בימים אלו מציין שמעונוביץ 20 שנים בדיוק לתחילת הקריירה הפוליטית שלו, מאז שהתחיל את דרכו אצל מפלגת קדימה ואצל ציפי לבני. "תמיד הייתי מרכז קלאסי. קצת נוטה לפה, קצת לשם, אבל תמיד מרכז. היית מזוהה עם מפלגות, אבל לא עבדתי בקמפיינים ארציים. אני מרגיש שבהשקפות שלי נשארתי באותו מקום".
מפרספקטיבה של הרבה שנים, איך נשארים אופטימיים שיכול להיות כאן שינוי אמיתי?
"אין לנו פריבילגיה להרים ידיים, זאת התשובה היחידה שלי. אנחנו יכולים לוותר על ההשקפות שלנו? לוותר על הקמת ועדת חקירה ממלכתית שתבדוק את הכשל הכי חמור בתולדות המדינה? להגיד שזה בסדר שלא יתגייסו חרדים ולא יהיה חוק גיוס שווה לכולם כשלצבא חסרים חיילים? נגיד סבבה שהממשלה תמשיך להתעסק 24/7 במערכת המשפט, בזמן שמערכת החינוך קורסת וצריכה טיפול חשוב בהרבה ממערכת המשפט? אני לא מוכן לחיות במדינה כזאת. יש לי ילד בן שנה וילד בן שלוש וחצי. אני לא יודע לאיזו מדינה הם יגדלו ואיזה חינוך הם יקבלו. אז אפשר לחיות בבועה במודיעין, עיר מצויינת וכיפית ונוחה, ולהסתפק במה שיש פה, אבל בסוף הכל ברמה הארצית משפיע על כולנו, ואין לנו פריבילגיה להרים ידיים".
