בעיר מודיעין מתגאים מזה שנים בנתוני הגיוס לצה"ל, בהם גם התנדבות בני הנוער בעיר לתפקידי לחימה. מאז ה-7 באוקטובר התברר כי סיבה טובה לגאווה יש גם בקרב בנות הנוער במודיעין, שרבות מהן בחרו לשרת ביחידות קרביות, ואף לקחו חלק בלחימה מאז אירועי השבת השחורה.
אחת מאותן לוחמות צעירות היא שיריי זרביב, בת 19.5, שמשרתת בגדוד המעורב ברדלס וסיימה לאחרונה קורס מ"כים. ב-7 באוקטובר הוקפצה זרביב לגזרה בה פעל הגדוד בגבול מצרים, ועוד באותו לילה נשלחה עם מחלקתה אל יישובי עוטף עזה. במשך חודש שלם שהו זרביב וחבריה לגדוד באזור העוטף, שם השתתפו בטיהור השטח והשמירה על היישובים.
לאחר מכן עמדה בפני זרביב דילמה כבדת משקל – להיכנס למשימה קרקעית בתוך רצועת עזה או לצאת לקורס מ"כים, כפי שהייתה מתוכננת לעשות עוד לפני פרוץ המלחמה. "התגייסתי לפני שנה וארבעה חודשים, עשיתי טירונות בסיירים ומסלול בשבטה", סיפרה השבוע זרביב בריאיון למודיעין News, "הייתי במחלקה פיקודית' אבל החלטתי לוותר על מ"כים בהקצאה הראשונה והלכתי להיות לוחמת בחטיבת פארן בגבול מצרים למשך חמישה חודשים. הייתי שם ארבעה חודשים ובחודש האחרון התחילה המלחמה והוקפצנו ליישובים בעוטף".
מה הרגשת ב-7 באוקטובר?
"התקשרו אלי בשבע וחצי בבוקר ואמרו לי שיש מלחמה ושחוזרים לגזרה בפארן, לא יודעים לכמה זמן. ההתארגנות הייתה ממש זריזה, שלום לאימא ולאבא וביי. היה נורא קשה לארגן הסעה מעכשיו לעכשיו כי כל הצבא הוקפץ באותו הרגע. עלינו על השאטלים רק בשבע בערב והגעתי לבסיס בשמונה וחצי בערב. כשאני הגעתי חצי מהגדוד שלי כבר היה בלחימה בעוטף. הייתה התארגנות נורא מהירה של הגדוד, ואני הגעתי בשעה שכולם כבר היו על הרגליים ממזמן. זה היה שוק בשבילי. הגעתי למוצב ואף אחד לא הבין מה הוא עושה שם. כולם ניסו להבין מה קורה".
בתוך המהומה הכללית הוחלט שהמחלקה של שיריי יוצאת ליישובי העוטף. "אמרו לנו לקחת מדים", היא נזכרת, "לארגן מה שצריך כי אתם מוקפצים כרגע ליישובים בעוטף כדי לאבטח אותם. החטיבה שלנו מאוד מהר אספה את עצמה. ארגנתי את הציוד שלי ולא סיפרתי להורים שלי מה קורה. התארגנו מהר, נסענו למוצב הקרוב להמשך התארגנות, ולפנות בוקר התחלנו בנסיעה לעוטף".
ומה ראית שם?
"ראינו שם כוחות מכל כיוון ומכל החילות. היינו שם בערך חודש. רוב המחלקה שלי חזרה וכמה נשארו, ואני ביניהם. היינו ביישובים, עשינו המון שמירות, ראינו בתים מרוקנים, אין אנשים. כולם התפנו. מי שנשאר קיבל אותנו בצורה מקסימה. נתנו לנו מקום חם כי באנו לשמור עליהם. בחיים שלי לא חשבתי שאהיה בתקופת לחימה מאוד משמעותית", לא חשבתי שתהיה לי זכות לקחת חלק בדבר כזה. זה לא קל לילדה בת 19 להגיע לבסיס בלילה, ומשם להגיע למקום שהיה בו זוועות שאלוהים ישמור. מהר מאוד התאפסתי על עצמי ואמרתי 'אוקי, אין מה לעשות. זה התפקיד שלך, לשם כך התגייסת. תעשי את זה עם רעל בעיניים'. הייתי שם חודש וזה היה באמת משמעותי להיות עם האזרחים ולדעת שזה הזמן שלי. שאני פה כדי שהם יהיו רגועים".
נשים לוחמות? אין בכלל שאלה
אותה דילמה שהזכרנו, בפניה עמדה זרביב, הגיעה ביום האחרון לשהותה ביישובי עוטף עזה. "לפני שהתחילה המלחמה מאוד רציתי לצאת לקורס מ"כים בהקצאה השנייה", היא נזכרת, "ואז בתקופה שהוקפצנו לעוטף הפסקתי לחשוב על עצמי ומה אני רוצה, כי היה מאוד ברור מה יש לנו לעשות עכשיו. הרגשתי שזה לא הזמן לדבר על זה, למרות שכולם ידעו שאני רוצה לצאת לקורס. כשהתחיל הדיבור על הכניסה הקרקעית לרצועה נבחרו מספר חיילות מהגדוד שלי לעשות משימה מבצעית בתוך עזה, ואני הייתי אחת מהן. התחלנו להתארגן מעכשיו לעכשיו לכניסה, ומאוד החמיא לי שבחרו בי. בינתיים החזירו כל אחד לפלוגה שלו וכשנוקפץ נוקפץ, ואותי החזירו להכנה למ"כים".
באחת השבתות, כשיצאה הביתה, הכינו אותה שהיא עלולה להיות מוקפצת לעזה בתוך שעתיים. "לקחו אותי לשיחה ואמרו לי 'את יוצאת לקורס מ"כים'. הבנתי שזאת הולכת להיות הבחירה האישית שלי מה אני עושה. מצד אחד נורא רציתי לקחת חלק בפעילות ברצועה, ומצד שני הרגשתי שאני לא יכולה לוותר על הקורס. אלה ערכים מתנגשים – איפה אני תורמת יותר. אין לזה תשובה ברורה. בסוף יצאתי לקורס ולא נכנסתי איתם. הם נכנסו ופעלו בצורה מדהימה ברצועה. בחיים לא חשבתי שנעשה דברים כאלה".
מה למדת מאותה תקופה בעוטף?
"אני חושבת על כל הדרך הזאת וכל מה שעברנו מהשבת הארורה. אנחנו כולנו באמת ביד אחת הרמנו את עצמנו. המדינה הייתה במצב שבחיים לא חשבנו שנגיע אליו. נרתמנו והיינו מגובשים. הבנו שצריך להרים את הראש בלי פחד, ועשינו הכל בצורה הכי טובה שיכולה להיות, כי אם לא נעשה את זה מי יעשה את זה? המלחמה הזאת הוכיחה את החשיבות שלנו, הבנו שבכל רגע יכול לקרות משהו. זה מאוד מחזק את ההבנה למה אנחנו פה, למה אנחנו רוצים להיות לוחמים. זה היה מאוד חזק".
את מרגישה שהמלחמה גם סיימה את הוויכוח סביב שירות קרבי לנשים?
"כל הלחימה הזאת הוכיחה שאנחנו לגמרי שווים. בחורה לוחמת לא עושה פחות מלוחם ומסוגלת לעשות הכל. אי אפשר להתעלם מהבדלים פיזיולוגיים, יש דברים שלוחם עושה יותר טוב מלוחמת, אבל גם הפוך. יש דברים שלוחמת עושה יותר טוב מלוחם. אני לא יכולה לפרט מה היינו צריכים לעשות ברצועה, אבל זה לא משהו שלוחם יכול לעשות. בשביל דברים כאלה יש לוחמות בלי פחד בעיניים. בשבילי, כבן אדם וכלוחמת, אין לי ספק שיש סיבה למה יש לוחמות ולמה אנחנו מתגייסות. יש מקום לנשים לוחמות בצה"ל, חד משמעית".
