רחל חזן היא גורו המחול המזרחי במודיעין והסביבה. המאסטרית של ריקודי הבטן. רחל, שנמצאת בשנות החמישים לחייה, מנהלת מספר קבוצות נשים לריקודי בטן במכבים, רעות (פארק המים רעות) ולפיד ומלמדת גם בהולמס פלייס מודיעין. היא מלמדת חמש פעמים בשבוע בערבים ולעיתים בבקרים, אבל זוהי אינה עבודתה היחידה. היא גם מורה למתמטיקה בבית יסודי במודיעין במשך ארבעה ימים בשבוע ונשואה, לדבריה, ל"בן זוג תומך ומפרגן" (אי אפשר שלא עם מגוון עיסוקיה) ולהם שלוש בנות.
בעבר רקדה ריקודי עם ולפני 12 שנים התנסתה בחוג ריקודי בטן והתאהבה. "היה בריקוד הזה קסם שנוגע עמוק בנשמה", היא מספרת. הקסם הזה גרם לאהבה ביניהם להיווצר סיפרה. כדי למסד את הקשר שנוצר ומכיוון שרחל נוהגת להעמיק בחומר הנלמד, במיוחד אם היא אוהבת ומתחברת אליו, היא למדה בסמינר הקיבוצים והוסמכה כמדריכה לריקודי בטן. במהלך השנים הלכה והתמקצעה ואף למדה אצל מאסטרים תורכים בחו"ל וגם התקבלה ללהקת רקדניות בטן שמופיעה ברחבי הארץ בשם "קדין", לאחר מכן עברה ללהקה המופיעה בארץ ובחו"ל בשם "איזיס". היום היא גם מלמדת את קבוצות הנשים וגם מופיעה לעיתים.
(צילום אורלי בן שלמה)
שוחחנו עם רחל לרגל חגיגות העשור של פסטיבל אילת – פסטיבל בינלאומי למחול מזרחי, שם הופיעה בסוף השבוע האחרון עם רבות מתלמידותיה המקומיות. בנוסף, היא העבירה בפסטיבל סדנאות ושיעורים.
כששומעים ריקודי בטן עולה תמונה של רקדנית בעלת קימורים, מנענעת נכסיה למול גברים… מה הקשר למציאות?
"במקור ריקוד הבטן, באנגלית belly dancing, נקרא באלדי דאנס, קרי ריקוד עממי. הבלדי הפך ל-belly ונוצר עיוות בשם וגם נוצרו סטריאוטיפים שאני מלמדת כי אינם נכונים. ריקוד בטן הוא ריקוד אוריינטלי ובו יש נענוע כתפיים וסיבובי אגן, אבל גם שיתוף של איברים אחרים ולמעשה משתמשים בו בכל שריר בגוף. לומדים הפרדת האיברים השונים בגוף ואחר כך לומדים לחבר ביניהם".
נשמע לא פשוט.
"ריקוד בטן בצורה המקצועית אינו פשוט, הטכניקה של הפרדה וחיבור מחדש בתנועה מקשה בעיקר על המתחילות והן לעיתים מתוסכלות מכך. אבל חשוב יותר להשתחרר ולהתעסק פחות עם הטכניקה שתגיע בהמשך. ריקוד בטן מאפשר בסופו של דבר קבלה עצמית מאד גדולה".
מה הייחוד של ריקוד זה?
"הוא מאד מחבר לנשיות. מרכז הכוח של הנשים נמצא באגן. המון נשים נשלחות אלי בהוראת רופא במידה והן זקוקות לחיזוק שרירי רצפת האגן או סובלות מכאבי גב. ריקודי בטן זו תרופה בדוקה להבריא ולהרגיש טוב יותר ללא שימוש בחומרים חיצוניים. כמו כן לפני כן רקדתי ריקודי עם שזה ריקוד קבוצתי עם היבט של מפגן ראווה קבוצתי ואילו ריקוד בטן ניתן לרקוד בקבוצה. אבל ניתן לרקוד גם לבד ובכל מצב רוח, מתוך שמחה או מתוך כאב".
יש תלבושות מיוחדות?
"הנשים מגיעות לחוג ומתקשטות, מתאפרות, לובשות צעיפי אגן וחצאיות מרשרשות, טופים נוצצים".
סדנאות וגם חאפלות
בכל שנה מתקיים פסטיבל אילת – פסטיבל בינלאומי למחול מזרחי – ובכל שנה מצטרפות לרחל חזן לפסטיבל נשים ממגוון הקבוצות במודיעין והסביבה. השנה הגיע המספר לארבעים, שארזו מיטלטליהן והמריאו לאילת לסופשבוע שכולו ענטוזים.
הפסטיבל נערך זו השנה העשירית ונמשך ארבעה ימים. הגיעו אליו – מרחבי הארץ והעולם – כאלף איש. 90 אחוז מהם נשים (הגברים הם לרוב המורים). בפסטיבל סדנאות ריקוד לכל הרמות בסגנונות שונים מן המחול המזרחי, הפעלות, חאפלות, מופעים, מסיבות, אוהל בדואי מרכזי עם פעילויות ותחרויות, מתחם שאנטי לפעילות אלטרנטיבית, מופעי גאלה מרהיבים בהשתתפות רקדניות ולהקות מכל העולם, תזמורת ערבית אותנטית בחאפלות ליליות סוחפות ותחרות מקצועית לרקדניות ולמורות.
רחל היא אחת המורות בפסטיבל והשנה לרגל חגיגות העשור אף הוזמנה לעלות את מופע הפתיחה של הנשף הגדול. "ביום ראשון, כשחזרנו מהפסטיבל, היו אלף בתים עם נשים מאושרות".
ציפי אלתרמן, גם היא בת 50, רוקדת בקבוצה של רחל ברעות כבר שמונה שנים. היא סיפרה שהקבוצה הפכה גם לקבוצת תמיכה עבור הבנות ויותר מזה הם הפכו לחברות נפש. "כמעט כמו קרובות משפחה" אמרה. את רחל היא פגשה בסטודיו בו התאמנה בפעילות ספורטיבית אחרת ונוצר ביניהן חיבור חזק מן הרגע הראשון. "החיבור הזה הפך כמעט לאובססיה. התמכרתי וכך גם שאר נשות הקבוצה. אנחנו קבוצה מורעלת. נפגשות שלוש פעמים בשבוע וביום שישי קמות בשש וחצי בבוקר לאימון של למעלה משעה וחצי".
גם ציפי וגם נשים אחרות בקבוצה מתנדבות בארגונים שונים ובמסגרת זו מעלות מופעי ריקודי בטן בפני מועדוני גמלאים, קבוצות לחולי סרטן ועוד.
ציפי היא אחות במקצועה וגם מורה ליוגה נשית. לדבריה, ליוגה נשית וריקודי בטן יש הרבה מן המשותף: הנעת האגן שבא לידי ביטוי גם ביוגה הנשית מזרימה אנרגיות חיוביות. "ריקודי הבטן והנעת האגן נותנים הנאה מאד גדולה אפילו עד רמה מדיטטיבית. בסוף השיעור אני יוצאת מאושרת", היא אומרת.
בואי נרקוד נשכח
אורלי בן שלמה רוקדת כבר חמש שנים אצל רחל בקבוצת רעות וגם היא בת כחמישים. היא הכירה את רחל בהפנינג חוגים וניסתה את ריקודי הבטן. על רחל סיפרה שהיא מורה מיוחדת ויש לה יכולת לגבש נשים גם אם הן שונות ומגיעות ממקום אחר: "היא משקיעה המון וכוריאוגרפית מדהימה. העובדה שנתנו לה לפתוח את נשף העשור ואחריה הופיעו מקצוענים מרחבי העולם זו הצבעת אמון מוחלטת ביכולות שלה", הוסיפה. אורלי סיפרה על עצמה שהיא טיפוס חם ואנרגטי וכך היא מצאה את המקום שהיא יכולה לבטא עצמה ולא באופן מילולי כפי שעשתה עד היום ולרוב מתנהלת בחיי היום יום.
מה זה ריקודי בטן בשבילך?
"חגיגת הנשיות ושחרור גדול. אין לי הרבה נקודות מפגש עם יצירה באופן פרטי. יצירה באה לידי ביטוי עד כה ביצירת משפחה ובניית קריירה. ריקודי בטן זו יצירה פרטית, אני יכולה להיות עם עצמי נטו בלי מחשבות, האם כדאי או לא כדאי ובלי רגשות אשם".
מה את יכולה לספר על הפסטיבל?
"אני לא מגיעה לפסטיבל להופיע אלא ליהנות מההופעות ולשים את כל חיי השגרה שאינם פשוטים בצד – להתנתק לחלוטין. הנשים שמגיעות מביאות עצמן כפי שהן באמת, השפה והלבוש משתנים וכך גם המהות שלי משתנה ואני פתוחה יותר, זורמת ואוהבת יותר שם. זה עולם אחר ומרתק ממנו אני תמיד חוזרת עשירה בסיפורים אישיים של נשים אחרות או עם ריקוד חדש שלמדתי".
צילום אורלי בן שלמה
