1. תושבים מהעוטף הועברו להתגורר במרכז מכבי העולמי במכבים, וחלקם – ילדים ונערים – מתאמנים במועדון הכדורסל מכבי מודיעין מכבים רעות, שמקבל אותם בזרועות פתוחות. "הם עזבו את בתיהם ללא ציוד ספורט וללא ציוד כדורסל. נרתמנו, רכשנו להם נעליים, ארגנו להם מדים וסייענו בפתרונות שינוע ממכבים לאולם האימונים שלנו ברעות. הפכנו עולמות, הפעלנו את כל היישוב. אנשים תורמים מכיסם ומזמנם", מספר מנהל המועדון נמרוד כהן, שעושה כמיטב יכולתו לסייע ואף הציע את שחקניו לעזרת המתארחים לכל צורך. "גם לחבר'ה מהנוער שלנו זה עושה טוב לעזור", הוא מספר. "זוהי תקופה של אחדות מחממת לב, על רקע הזוועה. קשת רגשות שקשה להכיל, אבל חובה. מתקיימים הרבה משחקי ידידות בין המועדונים בעיר – מכבי מכבים, עוצמה מודיעין, אליצור מודיעין וכפר אורנים. במהלך המשחקים אנחנו מזמינים פיצות לכולם. אנחנו מנסים להקל בתקופה הזאת, הבאמת לא פשוטה". באיגוד הכדורסל הוציאו עדכון לחזרה לפעילות עבור מחלקות הילדים והנוער, בינתיים, בתאריך 2.12. "זה מבורך, לילדים זה מאד חשוב", הגיב כהן. "אנחנו רואים כמה הכדורסל עוזר להם להתמודד, וכל שגרה, אפילו קטנה, מבורכת. בבוגרים קשה לי להאמין שזה יקרה בקרוב. המון שחקנים בוגרים נמצאים במילואים, כולל שחקן קבוצת הבוגרים שלנו במכבים נדב בלש, שבשבת הנוראה היה מהראשונים להגיע לזירה ואף ספג כדור. אנו מאחלים לו המשך החלמה מהירה".

2. התאחדות הכדורגל החליטה: ליגות ב' ו-ג' יקוצרו לסיבוב אחד בלבד ופלייאוף, ליגה א' תשוחק כרגיל. עד כמה ש"כרגיל" הוא ביטוי כמעט בלתי נתפס בימינו. כרגע תאריך היעד הוא ה-20.11, אבל המילה האחרונה טרם נאמרה. אז כדורגל משחקים תשעים דקות, אבל לפעמים לא משחקים אותו בכלל. "המועדון שלנו חזק ויציב ומנוהל ברמה הכי גבוהה שיש. זה לא ישפיע עלינו בנושא הכספי. בניהול ובסדר אנחנו שייכים לרמות הגבוהות", שיתף בתחושותיו שי מאור, מנהלה המקצועי של עירוני מודיעין. "כרגע אין מה לדון בחידוש הליגה. הכדורגל שולי. עברנו אסון גדול שלא זכור כמותו מקום המדינה, ואנו במלחמה. נקווה לימים של שגרה, ותנחומים וחיבוק למשפחות".

מצד שני, קשה להודות שקיים קונצנזוס. בכל זאת, שני יהודים, שלוש דיעות. וכמובן, שאסור לשנות את זה. מני סוויסה, בעלי מכבי שעריים, הכריז ש"חייבים לחזור ולהראות לכולם שאנחנו חזקים", ואילו דורון ממן, מאמן מכבי יבנה בהווה ומאמן עירוני מודיעין בעבר, בשתי קדנציות שונות, הוסיף: "לפי דעתי צריכים לחזור חזרה וכמה שיותר מהר. השחקנים רוצים לחזור, וגם אנחנו המאמנים, משיחות שלי עם קולגות, רוצים שהליגה תתחדש. נכון שאנחנו באמצע מלחמה, אבל זה יכול להימשך עוד הרבה זמן. צריכים לחזור לשגרה, כי אין ברירה". המשך יבוא, כי החיים. גם עכשיו, במיוחד עכשיו.

3. "כאבא לשלושה ילדים, שאחד מהם הוא תינוק בן פחות משנה, אני לא יכול להעלות על דעתי מה עובר על אבא שאשתו ושני התינוקות שלו נחטפו לעזה. פשוט אסון", כתב השבוע בן שהר לאתר ONE. "אני סומך על הצבא החזק שלנו ועל כל אנשי הביטחון שיחזירו את השקט למדינת ישראל וישמידו את כל אויבינו. אלו זמנים לא פשוטים בכלל, כולנו עוברים פחדים, לחצים וחוסר ודאות. גם אני חוויתי את זה בתקופה הזאת. אפשר לקרוא לזה חרדה, זאת לא בושה. אני מבקש מכם, ויודע שהרבה אנשים במדינה נמצאים כרגע במצב נפשי לא פשוט, תבקשו עזרה. יש המון אנשים טובים ומקצועיים שיכולים לסייע לכם. המלצה אישית שלי היא פחות לצרוך חדשות, פחות לראות קטעי וידאו שיכניסו יותר חרדה לחייכם. תעשו ספורט, תעשו תרגילי נשימה, תראו סדרה טובה, תשחקו עם הילדים. כמובן שגם אני פה בשבילכם. אני רואה את כמות המתנדבים, העזרה, הנתינה של כל עם ישראל, וזה פשוט מחמם את הלב. הביחד שלנו יכול לנצח כל דבר וכל אויב. תזכרו את זה. גם בתקופתי בחו״ל, אני זוכר שתמיד היה חשוב לי להיות מחובר לקהילה היהודית או לישראלים שחיים קרוב. תראו מה קורה עכשיו לשחקנים הישראלים שלנו שמשחקים בחו״ל, וכמה שנאה הם סופגים רק כי הם יהודים. כמובן שלצד זה יש כאלה שגם בעדנו, אבל תאמינו לי: בסוף זה אנחנו, כי אחים אנחנו", סיכם הבן.

4. "המצב", שם קוד לכל חרא שקורה, לא איפשר את יציאתה של נבחרת הג'ודו לגראנד סלאם אבו דאבי ו-15 ג'ודאים ישראלים, בהן גילי שריר, נשארו בבית. ומה לגבי אליפות אירופה במונפלייה, צרפת? מדובר באליפות החשובה ביותר של השנה, רגע לפני סגירת רשימות המוזמנים לאולימפיאדת פריז. הזדמנות שלא תחזור להבטיח השתתפות. אז בינתיים בודקים, כי צריך להתקשר למאבטח, אבל חמישה ימים לאליפות ועדיין תפוס. הספורט הוא לא דקדוקי עניות ולא קטנוניות, הוא החיים עצמם. מי שחולם על עתיד, צריך לעבוד בשבילו. בכל חזית אפשרית. כי בינתיים ככה זה נראה: קתרין בושמין פינארד הקנדית לקחה זהב באבו דאבי וקפצה למקום הראשון בדירוג העולמי במשקל עד 63 ק"ג; גילי שריר, שהייתה שלישית, לא קיבלה אישור להשתתף, כאמור, ונפלה למקום הרביעי. אז היא יכולה להרשות לעצמה לספוג את זה – 16 הראשונות יקבלו כרטיס לפריז – אבל רק 8 הראשונות ייהנו מהגרלה טובה יותר על הנייר. כל נקודה חשובה, ויש לה כבר מעל 5,000. ומה על האחרות והאחרים? אם התקווה תתנגן שם, במונפלייה, עכשיו, או בעוד שמונה חודשים בבירה, זה גם יהיה ניצחון. חתיכת ניצחון.

327. לינה גלושקו, משלנו, שם, בניכר, בודדה במערכה. לפעמים אפילו בשלוש. מייצגת אותנו, לא נרתעת, בתנאים הללו, שנראים בלתי אפשריים. והיא עולה, כמו עוף החול. מהמשבר שלה והמשבר שלנו. בטורניר באזה, ספרד, סך פרסים 25 אלף דולר, שהסתיים באותו יום ארור, היא נעצרה בחצי הגמר אחרי שגברה על לבריאס (1,189 בעולם), רוזאטליו (302) וקנוטסון (203), לפני שנכנעה בשלוש מערכות לבוסקוביץ'. משם היא המשיכה, עם כל העצב והזעם, לטורניר לס פרנקסס דל ולס מדרג W100, כדי לצלוח את שלב המוקדמות בזכות ניצחון על מאיר האיטלקייה. אלונה בולסובה המקומית, 134בעולם, המתינה לה בסיבוב הפתיחה. משוכה גבוהה, אבל לא מספיק. עובדה. אחרי שהפסידה במערכה הראשונה 6:3, היא נפלה לבור בשובר השוויון, אבל הצליחה להציל שלוש נקודות משחק כדי לכפות מערכה מכרעת. שם, למרות שמצאה את עצמה בפיגור שבירה, 4:2, היא הוכיחה אופי וחזרה ל-5:7 כדי לפגוש מקומית נוספת, בכירה אף יותר – מרינה ריברה, 112 בעולם. גלושקו שברה במשחקון השני ועלתה ל-0:3, והתקשתה בהגשות. למזלה, יריבתה התקשתה אף יותר, בדרך ל-4:6 במערכה הראשונה. השתיים המשיכו להפגין חוסר יציבות במשחקוני ההגשה גם במערכה השנייה, אבל הפעם הייתה ידה של הספרדיה על העליונה, עם 6:3 שכפה מערכה מכרעת. בפעם השנייה. גלושקו שברה בפתיחה ל-0:2, ויריבתה שברה חזרה. גלושקו שברה, וחוזר חלילה, אבל ב-3:3 היא העלתה את הרמה, שמרה פעמיים על ההגשה ושברה מנגד כדי לקבוע 3:6, שסידר לה את הכרטיס לרבע הגמר בתום שלוש שעות. מגדלנה פרנך הפולניה, 79 בעולם, הייתה גדולה עליה עם 6:4, 6:0, אבל לינה גלושקו נשארת עם המחמאות. ומגיעות לה אפילו יותר. 327 בעולם, שניצחה שתיים על סף הטופ מאה. לשם היא מכוונת, והיא הוכיחה שהיא בהחלט יכולה. עם 2:6 בשמונת המשחקים האחרונים, אפשר והמשבר המקצועי סוף כל סוף מאחוריה.