אור סבטייה נראה כמו החלום הרטוב של כל בחורה. רטוב, כי הוא כנראה ממש עכשיו יצא מהמים. תוסיפו לתוואי הגוף גם עצמות לחיים גבוהות וזקנקן צרפתי, וקיבלתם משתתף פוטנציאלי ב-'24/7', אם יחליטו לרוץ לעונה שנייה. אגב, גם האימהות אמורות להיות מרוצות – בימים אלה הוא לומד בארצות הברית ובעוד ארבע שנים תהיה לו דיפלומה. רגע לפני שכולן קופצות, מדובר בשחיין. רגע, לא סיימנו – שחיין עם כמה חלומות גדולים להגשים. לעצמו, ולעיר מודיעין שקפצה על העגלה. למשל אולימפיאדת ריו 2016. גמר יהיה נחמד, מדליה אולימפית? נו, למה לא.

"אני מאד רוצה לייצג את ישראל בריו. 2016 נראה כמו חלום רחוק, אבל לדבר כזה לא מתכוננים חודש לפני, מתכוננים מעכשיו. אני מרגיש טוב, הצלחתי להשתלב בליגה של הגדולים, אני צעיר ויש לי לאן להתפתח. אין לי ספק שיהיו נפילות, ואני אקבל כאפות בדרך, אבל אני מקווה ומאמין שאצליח להתגבר עליהן, כמו שעשיתי עד היום".

אין זמן לתחרות החולצה הרטובה

טוב, בן 19, גיל בו עדיין לא מתביישים לחלום. ויש לו ניסיון טוב עם הגשמת חלומות, אז תחסכו ממנו את הג'יני. מגיל 10 הוא חשב לימודים בקולג', היום הוא בארצות הברית,

ב-TEXAS A&M, רק חסר שיצטרף לאחווה וירוץ עם חוטיני פיל בקמפוס. לא שיש לו זמן לדברים האלה, תום סמסטר ראשון, עכשיו הוא סוף כל סוף השתלב כמו שצריך, התרגל לשפה, לאנשים, לאימונים, בבת אחת הכל השתנה לו, אבל הוא לא מתלונן, להיפך. בבריכת האימונים יש יציע ל-2,000 איש, הוא מנסה להסביר לי, אבל אני לא מבין כלום, זה משוכלל מדי בשבילי. חדר כושר "אין דברים כאלה בארץ", עם מכונות שזר לא יבין, נו, אמריקה. העיקר שבימי שישי הוא הולך לבית חב"ד הסמוך לקבל את השבת.

"בהתחלה הייתי יותר שקט, קצת איבדתי ביטחון, מקום חדש, שפה חדשה, הכל באנגלית, לימודים לתואר, לוקח זמן, אבל עכשיו אני נהנה. עברתי את קשיי הסמסטר הראשון וכיף לי"

נמרוד חייט יצא להרפתקה דומה בארצות הברית וחזר קצת מאוכזב.

"נמרוד הלך לקולג' אחר ואני לא יודע בדיוק מה הוא עבר. פחות הסתדר לו, אבל הרבה פעמים זה עניין של קליק, מה שמסביב והדברים הקטנים. אני יכול להעיד על עצמי שטוב לי, וגם מבחינת תוצאות נראה שהמעבר לארצות הברית כן עשה לי טוב".

נגמר הסמסטר, למה אתה לא בסאמר ברייק, בתחרויות החולצה הרטובה בקליפורניה?

"(צוחק) רוב מי שאני מכיר חזר הביתה ולא הלך לתחרויות החולצה הרטובה. בכל מקרה, שחיין לא יכול להרשות לעצמו לצאת לחופשה של שלושה חודשים. עכשיו יש לי שבועיים חופש, זה המקסימום. ניצלתי את ההזדמנות כדי לחזור לישראל, לראות את המשפחה והחברים, ובמקביל המשכתי להתאמן, כאן, עם כרמל לויתן. הוא מכיר אותי יותר טוב מכולם, מגיל שמונה אני אצלו ומבחינתי מדובר במאמן הכי טוב בארץ, אז זאת פריבליגיה גדולה בשבילי".

נחשב גם במונחים של היסטוריה

בפעם האחרונה שדיברנו, הוא היה עדיין נוער. במונחים של הבריכה מדובר בנצח. ברגע שהחלפת קידומת, זה כאילו נזרקת בבת אחת שנות אור קדימה. ידוע הדבר כי אחד המכשולים הגדולים ביותר בקריירה של שחיין הוא המעבר מגיל נוער לגיל בוגרים, מעטים מצליחים לעשות אותו חלק, לרוב זה לוקח לפחות שנתיים שלוש. הבטחות אדירות כבר התרסקו על מפתנו של התהליך. נמרוד חייט, למשל, גם הוא פוטנציאל גדול שהתפתח במועדון 'פארק המים' בעיר, התקשה בדיוק בשלב הקריטי הזה. בינתיים, טפו-טפו-טפו, נראה שסבטייה הוא אחד מברי המזל, או למעשה מתי המעט בעלי היכולת: חזק מספיק מבחינה מנטאלית, תמיד רעב, מפוקס, ממוקד מטרה. רמזים ראשונים לעבודה שנעשית שם מעבר לים קיבלנו לא מזמן – במשחקי המכבייה, במקצה החזק שלו – 50 חתירה – ועל תקן השחיין הצעיר בתחרות, הוא שיפר את שיאו האישי בדרך למקום הרביעי. שבוע אחר כך הוא כבר התפוצץ באליפות ישראל לבוגרים – מקום שני, מאיות בודדות מהמקום הראשון, שיא אישי חדש, וחשוב מכל – קריטריון לאליפות אירופה. חתיכת שלל. כבר עכשיו התוצאה שקבע, 22.86 שניות, נחשבת לאחת התוצאות הטובות בהיסטוריה של השחייה הישראלית. השיא הלאומי, אגב, עומד על 22.68. עם ציפורניים קצת יותר ארוכות, לא מן הנמנע שאור היה אפילו שובר אותו. במקצה השני החזק שלו – 100 חתירה – הוא שיפר את השיא האישי בשמונה עשיריות, 51.12, תוצאה שהספיקה למקום הרביעי המכובד.

היה מאכזב לפספס את הפודיום במכבייה?

"מעל הכל הייתה חוויה מדהימה, הרבה קהל, תמיד יש לי צמרמורת כשאני מייצג את ישראל, אם זה במכבייה או בתחרות בינלאומית. למקום הראשון הגיע שחיין שלקח זהב עם פלפס בשליחים באולימפיאדה. בסך הכל הייתי מרוצה מהתוצאה, גם אם ידעתי שאני מסוגל ליותר. כשנגמר משחה, נגמר, מסתכלים קדימה".

הקריטריון שקבעת באליפות ישראל בטח פיצה על האכזבה בגדול.

"למכבייה התכוננתי חצי כוח, ההכנה החזקה שלי הייתה לאליפות ישראל, שם ידעתי שאדרש להרבה יותר משחים. אני מאד שמח על התוצאות. זאת קפיצת מדרגה קשה מנוער לבוגרים ואני שמח שאני מצליח לעשות אותה. רק לשם השוואה, הקריטריון לאליפות אירופה לנוער עומד על 23.9 שניות, עשיתי 22.86, שנייה יותר, שזה המון. זאת תוצאה שהייתה מספיקה גם לקריטריון לאליפות העולם שהייתה עכשיו".

שיא עולם – חושבים על זה או שזה רחוק מדי?

"שיא העולם עומד על 21.3. בתחרות האחרונה 21.6 הספיק לפודיום, בטח שאני חושב על זה ומכוון לשם. רחוק או לא, יש לי את הדרך שאני הולך בה ואת המטרות שהצבתי לעצמי. להגיע לסביבות הזמנים האלה, זה בהחלט בין המטרות ואני מאמין שזה אפשרי".

להפסיק עם הקולה

בקיצור ולעניין, הצבא ידע מה הוא עושה כשנתן לאור תואר של 'ספורטאי עילוי'. מהתוצאות והגישה בהחלט אפשר לבנות עליו שלא יישא את שם ישראל לשווא. והצבא קפדן למדי בעניין הזה, מחפש בנרות, מסתכל בציציות, מציץ מתחת לחצאיות, לא יותר מאחד או שניים בשנה מקבלים את הזכות. דחיית שירות של ארבע שנים, כדי לא לעצור את ההתקדמות של הספורטאי, אחר כך הוא כבר אמור לחזור לארץ ולשרת כאחד האדם. כלומר, אחרי שזכה בתהילת עולם, כמובן, והפך למודל לחיקוי.

בעולם השחייה קיימת תופעה של מיצוי מוקדם. אתה מרגיש משהו כזה לפעמים?

"בינתיים אפילו לא קרוב. אני נהנה מהעבודה, נהנה מההישגים, נהנה להציב לעצמי מטרות, לנסות לעמוד בהן. כשאפרוש זה יהיה כשאדע שהגעתי למקסימום שלי. זה ייקח כמה שנים טובות ואני לא רואה את זה קורה בקרוב. יש לי עדיין כמה חלומות להגשים בעולם הזה".

איך אני מסדר לעצמי גוף כמו שלך?

"דבר ראשון, תפסיק עם הקולה, זה המון סוכר. תעבור לזירו. בעיקרון אני לא דוגמנית ולא מתנזר מאוכל. בשחייה שורפים המון אנרגיה. מגיל צעיר אני עובד עם תזונאית, זה כן חשוב, אבל אם אני רואה עוגת שוקולד שנראית טוב, אני אוכל אותה. אני לא אוכל הרבה ג'אנק, לא שתייה מוגזת יותר מדי. הכל בסדר, אבל חשוב במידה”.

יש לך טיפ לשחיינים שרוצים ללכת בדרכך?

"אין סודות, רק הרבה עבודה קשה".