אביב ניסנבוים רק בן 12 וחצי, אבל ליד הילד היפני שריאל מדריד קנתה הוא יכול להיות כבר סבא. מי שמדבר על בור בטניס הישראלי, אולי לא הסתכל טוב, אולי שכח להרכיב משקפיים, את אביב קשה לפספס, 1.67 ס"מ ועדיין גדל, ספורטאי מחונן, תלמיד למופת, הוא לא יעצור לפני שיגיע לגמר טורניר גראנד סלאם. נכון, קודם יש לו בר מצווה על הראש, אבל בימים כתיקונם פרשת השבוע שלו היא "תחבוט", שעוסקת בקאמבק ההירואי של הנביא רפאל נדאל. מערכת היחסים שלו עם אמא טעונה מאד, לא בגלל שהוא לא מסדר את החדר, אלא בגלל שהיא מפגינה חיבה יתרה דווקא לפדרר.
באקלים הייחודי הזה צומח כנראה דור ההמשך של דודי סלע, בעצם, אולי יותר הגרסה הגבוהה של שחר פאר. אם על דודי נפוצו שמועות כאילו אינו משקיע, אביב הוא ההיפך הגמור, מתאמן כל יום (“לפעמים גם פעמיים”), כולל עם מאמן כושר ומול פסיכולוג ספורט (“קורה שאני נשבר מהר מדי, אני צריך לעבוד על הצד המנטלי”). התוצאות? על קצה המזלג: כרגע מדורג 2 בארץ בשכבת הגיל שלו, זכה בתחרות המאסטרס שנערכה באפריל, שכוללת את 8 הטניסאים הטובים ביותר, קטף את המקום הראשון בתחרות "נייק" שנערכה ביוני, ביולי הוא הגיע לתחרות ארצית, דילג מעל חמישה שלבים וניצח בחצי הגמר את המדורג ראשון 3:6, 6:7 בדרך לתואר האלוף. בסוכות נערכה אליפות ישראל בהדר יוסף, בסיומה הוא הוכתר "רק" כסגן. לפני זמן מה הרחיק אביב עד להולנד, בצוותא עם הנבחרת הלאומית, אמנם התוצאות היו לא משהו (“אנחנו לא רגילים לשחק על חימר"), אבל הניסיון שצבר, גם בזירה הבינלאומית, וגם על המשטח המנוכר, שווים כנראה מקום טוב יותר בעתיד.
"כל החיים שלו זה טניס" מעידה אמא מיכל. "הוא מוביל ואנחנו אחריו, יש לו את כל הגיבוי מאיתנו, מה שהוא צריך אנחנו שמחים לתת לו. אבל יש הורים שדוחפים ואנחנו פחות. אנחנו מאד נהנים ומאד גאים, אבל אנחנו לא רוצים להיות אלו שלוחצים עליו. שיעשה מה שטוב לו".
בינתיים מה שטוב לאביב זה טניס: “כיף, משחק, יש יריב, אבל זה אני מול עצמי. הרבה אנרגיות, אמוציות, רצים, נלחמים, אני אוהב את זה".
בגיל 6 חבר הכיר לו את המשחק כמו שמכירים לבחור בחורה. ברגע שהוא אחז במחבט הוא ידע שהוא האחד. החבר, אגב, כבר הספיק לבחור במסלול אחר, אולי כי נמאס לו להפסיד. אביב רוצה מאד להיות טניסאי וממשיך להתאמן בשיגעון של מכושף. בין החלומות שלו ניתן למנות זכייה בטורניר גראנד סלאם ו"לנצח בדיוויס בשביל הנבחרת". אמנם יעברו שנים ארוכות לפני שנדע מה יעלה בגורלו והאם יישזר בגורלנו, אבל בקצב הזה ונכון לעכשיו, אפשר להיות אופטימיים. אם אחת הבעיות של הטניס הישראלי היא מחסור בגובה, אז אבא 1.94 וקצת מזל, אמורים לעשות את העבודה. מוסר עבודה לקוי? לא בבית ספרנו (עירוני ב', כיתת ספורט). כששאלתי אותו איזה נקודות אצלו טעונות שיפור, אביב כמו קרא מגילה. “בקהנד, סרב, הגנה, מנטליות…”.
בעוד שבועיים תיערך אליפות מודיעין כאן בעיר העתיד, הזדמנות מצוינת לחטוף מבט בכשרונות העתיד. ביניהם, כמובן, אחד המבטיחים שבהם- אביב ניסנבוים.
"עוד יישמעו עליי. אני רוצה להגיע הכי רחוק שאפשר".
כנראה שהולנד זה לא מספיק רחוק, כנראה שקוראי מודיעין ניוז הם לא מספיק אנשים.
ואמא מיכל כמעט משלימה את ההבטחה: “אביב הוא ילד מאד הישגי, משקיען, אנחנו מנסים לעמוד בקצב שלו מהיום שהוא נולד. הוא מלמד אותנו. לקח לי שנתיים להבין טניס, היום אני רואה בבית. אני אוהבת את נדאל וגם את פדרר, ששש, שלא ישמע אותי".
(צילום פרטי)
