המראות מסרבים לשחרר, הקולות לא נותנים מנוח. חלום בלהה שכבר לא נתעורר ממנו. ה-7 באוקטובר נחקק בספר דברי הימים של מדינת ישראל לדיראון עולם. אבל זאת לא המציאות שהשתנתה, אלו אנחנו שהשתנינו.
מודיעין בוכה על בניה ובנותיה, וגם הספורט המקומי. זאת לא בשורת איוב, איוב לא היה עומד בזה. החיים ממשיכים אפילו כשהזמן עוצר מלכת, הדמעות זולגות והכאב כבד מנשוא. המתים נקברים, חייהם נגדעו עם הזריחה האחרונה שזכו לראות, במקום שבו החומה המשוכללת בעולם קרסה כמו מגדל קלפים. התקווה מתה אחרונה, אבל לא משנה מה נעשה, זה יהיה מאוחר מדי, ומוקדם מדי בו זמנית.
בעוד שהמשרדים הממשלתיים המנופחים, המנוהלים על ידי חדלי אישים, לא מתפקדים עד לרגע זה, אזרחי ישראל עשו את שלהם. כיתות כוננות דלות של יישובים לחמו בעוז ואזרחים ירדו במכונית הפרטית שלהם להציל את חבריהם. לא משרד בריאות שבזבז מיליארדים על נזלת ונגמר לו האשראי ולא משרד הסברה שהתפרק בצדק. גם לא משרד רווחה שמחפש חדרים בבתי מלון ולא משרד הדתות שאלוהים יודע מה הוא עושה. חיים ביבס סיפר השבוע שהמנגנונים קרסו. בינתיים האנשים נכנסים בריק הבלתי ייאמן שהותירה מדינה. הם, אתם, אנחנו, מארגנים ומסייעים, מביאים ומסדרים. נותנים הכל – כתף, לב ותחת – מתייצבים במדים מרופטים בנקודות הכינוס. לוקחים את המושכות, מוציאים מדינה מהבוץ. קבוצה בלי מאמן, אבל קבוצה-קבוצה. הכי קבוצה.
הספורט המקומי מתגייס לעזרה
גם התגובות בעולם הספורט המקומי לא איחרו להגיע. בדרך כלל הם מספקים לנו אסקפיזם, הפעם לא הייתה להם ברירה. לינה גלושקו הזועמת חשפה באינסטגרם את הפייק של הדוגמנית הפרו פלסטינית בלה חדיד. בן שהר התקשר לחברים מליגת העל ויחד הגיעו לחוף גורדון כדי לשחק כדורגל עם ילדי העוטף המתארחים באופן זמני בהרודס תל אביב. נדב נידם מגייס תרומות בטוויטר ותורם להסברה, ובעוצמה מודיעין גייסו למעלה מעשרת אלפים שקלים והסתייעו באייפרו מודיעין ובסטוצ'י כדי לשלוח ציוד לגבעתי.
"אין כרגע ראש לכדורגל", הצהיר לא מכבר מאמן עירוני מודיעין ותושב העיר, ארז בנודיס. "אני רוצה לשלוח תנחומים למשפחות הנרצחים ורפואה שלמה לפצועים. זו התקופה הקשה ביותר של מדינת ישראל. הרגשה רעה מאד ואני עדיין לא מצליח לעכל את המכה הנוראית שנפלה עלינו, אבל אני בטוח שנצא מזה מחוזקים, חזקים ומאוחדים, כי אנחנו עם חזק".
בינתיים, השזרוע של נובמבר הוקדם וצפי חזרה למגרשים אין. קבוצות יוציאו שחקנים לחל"ת והספונסרים מושכים ידיהם. מאז פרוץ הלחימה מתארחים במודיעין תושבים משדרות ומתקומה. צוות מאמני מועדון הכדורגל ושחקניות המועדון ערכו להם אימון, בניסיון להעלות חיוך על פניהם. סגן ראש העיר ויושב ראש עירוני מודיעין, אלי סבח, כמו גם מנהל המועדון, אריאל וינדר, הגיעו לחבק וחילקו להם את מדי המועדון.
שחקני מועדון הכדורסל מכבי מודיעין מכבים רעות שבו לאימונים, ולו בכדי להיאחז במוכר הישן והטוב. "אנחנו שמחים להודיע שחזרנו לפעילות השבוע", סיפר מנהל המועדון, נמרוד כהן. "ההיענות של הילדים והנוכחות באימונים מדהימה. כל הילדים מכל הקבוצות הגיעו, החל מבני העשר ועד הנוער בני השמונה עשרה. ניתן היה לראות שהם חיכו לחזור לשגרה, אפילו קטנה. בשלב ראשון חזרנו במתכונת מצומצמת, אימונים של שעה, שתי קבוצות חולקות מגרש אחד באותו פרק זמן, והיה ממש מרגש לראות את האינטראקציה בין הקבוצות השונות ובין הילדים בגילאים השונים. פשוט ראינו בעיניים איך הספורט מאחד את הילדים, מסיר חסמים, מסיח את הדעת מן המצב ומאפשר לחזור לשגרת חיים מוכרת, ולו לזמן קצר".
כחלק מהתרומה הקבועה של האגודה לקהילה, הועברו תושבים מהעוטף להתגורר במרכז מכבי העולמי, כמו גם אחרים המתגוררים ביישובים סמוכים. "הזמנו את כולם להצטרף אלינו לאימונים והשחקנים המקומיים קיבלו אותם בזרועות פתוחות. שולבו שחקנים בקבוצות הגיל השונות, מהילדים ועד הנוער. הם יתאמנו ככל שיחפצו. בעקבות הפידבק החיובי יצרו איתנו קשר ילדים נוספים, שישולבו גם הם. הם עזבו את בתיהם ללא ציוד ספורט וללא ציוד כדורסל. נרתמנו, רכשנו להם נעליים, ארגנו להם מדים וסייענו בפתרונות שינוע ממכבים לאולם האימונים שלנו ברעות. רובם ממושב תקומה, השוכן בין כפר עזה לנתיבות, והסיפור כיצד ניצלו מן התופת הוא מדהים".
גילי שריר כבר לא תיקח חלק בגראנד סלאם אבו דאבי. נבחרת הג'ודו הישראלית, שאמורה הייתה להתייצב בסגל מלא, כהכנה לאליפות אירופה שעתידה להיערך שבוע לאחר מכן במונפלייה בצרפת, זקוקה לנקודות הללו במרוץ לאולימפיאדת פריז. אבל "יש סיבות ביטחוניות בתקופה הזאת". בצד האופטימי, ולישראלים אין את הפריבילגיה להיות פסימיים, אפשר לקחת בחשבון שטרם סגירת הקריטריון האולימפי ייערכו תחרויות אחרות בסדר גודל דומה, שיעניקו ניקוד לכל דורש במידה וחסר, כולל גראנד סלאם תל אביב בנובמבר. אם נגיע לנובמבר, איך נגיע לנובמבר?
ואילו הרוכב איתמר אינהורן חצה את קו הסיום במקום שני בטור היינאן, סין, ולא הרגיש כלום. "מעולם לא הרגשתי ככה. רציתי לנצח כמובן, אבל לא חשתי דבר. לא אכזבה שהחמצתי ניצחון, אבל גם לא טיפת סיפוק מלסיים במקום השני. מה שקינן בי הייתה תחושה שעשיתי משהו חסר כל ערך, כאשר אלפי קילומטרים מכאן המדינה שלי עוברת טראומה של טבח ואימה".
למעלה מארבע שעות רכב אינהורן, מכוח האנרציה. הגוף עובד, הראש חי את היום הארור. "כריס פרום היה מזועזע לא פחות מאיתנו", סיפר עומר גולדשטיין, הרוכב הישראלי שחולק עם אינהורן את הבדידות בקצה השני של העולם. "הוא הראה לנו בעצמו סרטונים שרצו ברשת ממעשי הזוועה. הוא היה המום. אני מניח שזו התחושה של כל בן אנוש שראה את מה שהתחולל".
"כשאתה במרוץ אתה אמור לנתק הכל, אבל איך אפשר?", איתמר אינהורן שיחזר, "זו סערת רגשות שאינך יכול או אפילו רוצה להפסיק אותה. אני מדווש כמו על אוטומט, אבל התמונות מציפות אותי מאחד הסרטונים שהפכו לי את הבטן – שתי הילדות שאביהן ואמן נרצחו לנגד עיניהן, והטרוריסטים הללו מורחים באדום על קירות הבית 'אנחנו לא הורגים ילדים', כשבבתים אחרים הם ירו בילדים. ואני ממשיך ורוכב, והדמעות מציפות אותי. ואני שואל איך זה יכול לקרות? ואז אני מוכרח להתעשת. הפלוטון חוזר למצב של פול גז, כי אין לך ברירה. עד הרגע הבא, שהעניינים טיפה נרגעים מסביב, ואני נלכד בתמונות האימה האלה מחדש".
בינתיים פרסם איגוד האופניים העולמי את דירוג הנבחרות הקובע לקריטריון הבינלאומי למשחקים האולימפיים בפאריז, כאשר 45 הנבחרות הראשונות בדירוג הנשים והגברים זכו בכרטיס אחד לפחות. אז ישראל עשתה את זה, 38 בגברים, 44 בנשים. בגברים יהיה נציג לראשונה מאז הנרי אוחיון וז'ק בן דוד מרומא 1960. בנשים זו תהיה הפעם השלישית ברציפות.
מדובר בכרטיס למדינה, ולא בכרטיס אישי. עדיין מוקדם לדעת מהם השמות, וזה יכול להיות מוכרע גם על תוצאות מרוצי הסבב העולמי בשנה הבאה, או בהתאם להחלטת הועדה המקצועית של איגוד האופניים. כרגע יש שני פייבוריטיים ברורים – איתמר אינהורן ורותם שפירא, שניהם ממודיעין.
"זה אחד הטורים הקשים של העונה, והוא יתבע מאיתנו הכל", אמר אינהורן לפני הטור האחרון של השנה. "אני מודה שאני לא יודע איך אשאב את הכוחות להתמודד עם זה. אני כבר רוצה שזה ייגמר ואוכל לחזור הביתה". גם אנחנו, אנחנו שעומדים מחוץ לדלת ומפחדים להיכנס.
