2. "אחרי חצי הגמר, כשהבטחתי את המדליה, סימנתי על הדגל בחליפה שלי. היה חשוב לי שכולם יידעו שאני עושה את זה בשביל העם, בשביל כל מי שקשה לו עכשיו וצריך הפסקה", סיפרה גילי שריר בראיון ל"ישראל היום". "זו שמחה מהולה בעצב. כשהייתי על הפודיום הסתכלתי על הדגל שלנו מונף והתרגשתי. היה חשוב לי להראות לכולם שאנחנו פה, שאנחנו חזקים, שאנחנו לא הולכים לשום מקום".

דגל ישראל הונף במונפלייה, גילי שריר דאגה לזה. בזמן שאוהדי חמאס התנקזו למרכז העיר, באולם הג'ודו המקומי נערכה אליפות אירופה. במשקל עד 63 ק"ג יש לנו את אחת הבכירות בעולם. ממיטב מודיעין לאולימפיאדת פריז. מועמדת ברורה למדליה, בלי לנאחס.

איך היא עשתה את זה, כשהשמיים נופלים? אחרי שהגיע הבוקר, והשמש לא זרחה? קשה לתפוס, אבל עובדה. היא עשתה את זה. בנחישות, עם שלושה ניצחונות, שניים בניקוד זהב, אחד בעונשים, אחד בקרב שארך שמונה דקות. רק לסקי הפרידה בינה לבין ההמנון, אבל עוד לא אבדה תקוותנו. "השתמשתי בסיטואציה כמו דלק, הרגשתי שאני נלחמת למען משהו גדול יותר. חשבתי על זה כל הזמן, שאני עושה את זה לא רק בשביל עצמי. שיש מאחוריי עם שלם. הרגשתי צורך להשיג את המדליה הזאת, יותר מבדרך כלל".

בישראל חששו, אבל יש הצגות שחייבות להימשך. החיים, בין השאר. כשישאלו מי עמד בצד הנכון של ההיסטוריה, "גילי" תהיה אחלה תשובה.

3. נדב נידם פתח בהרכב הפועל ירושלים במשחק הכנה לקראת החזרה לליגה, אבל הפועל שלו ניגפה 4:1 מרגליה של הנתנייתית. אחרי שסייע לה לרשום עונת שיא שהסתיימה במקום רביעי מדהים, מסתמן שהוא יצטרך הפעם, בעונת שפל, לסייע לה להישאר בליגה. לפחות יש לו את הניסיון, מהקדנציה בקריית שמונה. בן שהר נכנס במחצית המשחק בין מכבי פתח תקווה לנבחרת הצעירה, וכבש את השלישי בניצחון המלאבסית 1:3 בדקה התשעים. מכבי פתח תקווה נראתה כמו המרענן של העונה. אפשר להגיד, ההפועל ירושלים של השנה. יכול להיות שסוף כל סוף הוא בחר נכון. אריאל לוגסי, אגב, לא שותף. אבל לא ליגת העל והליגה הלאומית בלבד צפויות לקאמבק בקרוב, גם בליגה השלישית בטיבה בישראל, ליגה א', כבר מתחילים להתחמם על הקווים. צריך שתי עולות ללאומית, אבל בקשר ליורדות עדיין לא ברור מה יעלה בגורלן של ליגות ב' ו-ג'. אז בסוף הרפורמה הכלכלית, שלא התקבלה בעין יפה בתחילה, התבררה כמוצלחת לעת הנוכחית. אבל יש בעיה אחרת, שחלק מהמגרשים נתפסו, למשל על ידי צה"ל. תאריך החזרה המעודכן נקבע ל-5.12, בכפוף להנחיות פיקוד העורף. עופר טלקר חושב שזה תלוש מהמציאות, אבל אוהד בוזגלו קובע שהחיים צריכים להימשך. כשהתותחים רועמים, לא תמיד המוזות שותקות. בעירוני מודיעין פתחו את העונה עם ארבעה משחקים ללא הפסד, אבל הקבוצה של ארז בנודיס בכל זאת הפסידה 6 נקודות. אחרי שלוש תוצאות תיקו, היא ניצחה את מרמורק, שאותה היא ניצחה גם בגביע. מאיזו נקודה היא תמשיך? מהנקודה של התיקו, או מהנקודה הלבנה?

1. לא רק בישראל מכירים את בן שהר, גם באנגליה ובגרמניה, בהולנד, בצרפת ובספרד. הם עדיין זוכרים את הישראלי הצעיר, שהגיע מאחת האקדמיות הטובות בעולם כדי למצוא לעצמו מקפצה. העובדה היא שלמרות הכל, בכל מקום שבו הוא שיחק, יותר או פחות, שהר הותיר רושם חיובי. כך, מדי פעם בפעם, מתקשרים אליו בשפה זרה ונזכרים. אחרי הכל, פעם שגריר תמיד שגריר. “ישראל זו מדינה שחייבת להגן על עצמה, זו המדינה היחידה שיש לעם היהודי. לא רוצה לקטלג את כולם, אבל הרבה תושבים בעזה עם חמאס, שזה ארגון טרור ברמת דעאש. 7.10 היה מזעזע. הם רצחו והתעללו שם בצורה מזעזעת, חטפו אנשים שעדיין שם. כל מדינה הייתה מגיבה ככה אם היו עושים לה דברים כאלה. תארו לכם אנשים בספרד רצים למרחב מוגן כל יום ככה עם אזעקות. אנחנו רק רוצים לחיות בשלום, מחכים שזה ייגמר", אמר לתקשורת הספרדית.באספניול, תחת פוצ'טינו, שהר ידע עליות ומורדות. עדיין זוכרים לו את הצמד מול ליברפול, במשחק שחנך את האצטדיון הביתי החדש של הקבוצה. אז הייתה לו הזכות לרדוף אחרי מסי, אבל לא לכולם בלה ליגה הוא זוכר חסד נעורים. בוודאי לא לבנזמה, החלוץ הצרפתי של ריאל מדריד בעבר, שהתבטא לא מכבר בטוויטר: "המחשבות והתפילות שלנו עם האנשים בעזה, ששוב נמצאים תחת הפצצות לא צודקות שלא פוסחות על ילדים ונשים". “קראתי את דבריו של בנזמה ולא הצלחתי לעכל", הגיב הישראלי בספרדית. "מי שתומך בארגון כזה, שעשה מה שעשה, הוא פשוט לא אנושי. הרבה מניפים דגלי פלסטין, אבל לא באמת יודעים מה קורה פה ביום-יום. אני כועס מאוד, כי האמת לא מופצת. אנשים רואים ושומעים הרבה שקרים ולא את האמת. אמריקה ועוד כמה מדינות תומכות בנו, אבל אם לא נגן על עצמנו לא תהיה לנו מדינה".

296. שנת הטניס 2023 הסתיימה ואפשר לסכם. אם אתה טוב כמו המשחק האחרון שלך, לינה גלושקו 63 בעולם. לפני שהפסידה למגדלנה פרך הפולנייה, 63 בעולם, היא גברה על מדורגות 150 ו-110 בעולם. אז מה היא עושה כל כך רחוק משם? לכאורה, לינה גלושקו ירדה שלושה מקומות בלבד בדירוג העולמי, מ-293 בסוף 2022 ל-296 עכשיו. אבל כשמספרים רוצים לשקר, הם עושים את זה יותר טוב מכל פסקה מנוסחת היטב. בראשון באוגוסט 2022 רשמה גלושקו את מקום השיא שלה, 211 בעולם. את מרבית 2023 היא בילתה מחוץ למאייה השלישית, ורק סיומת כמעט לא הגיונית מנעה ממנה לסיים בסביבות 350. 25 ניצחונות, 23 הפסדים, 52 אחוז הצלחה. המאזן הכללי חיובי, הודות לריצת 2:6 באוקטובר. בניכוי הטורנירים בבאזה (חצי גמר) ובלס פרנקסס דל ואלה (רבע גמר), היא הייתה היום במאזן 21:19 שלילי. בחמישה משבעת הטורנירים שהיא לקחה בהם חלק קודם לכן, היא הודחה כבר בסיבוב הראשון. באחד נוסף היא הודחה בסיבוב השני. בינתיים היא גדלה בשנה, ומי שלא מתקדם הולך אחורה. היא עדיין צעירה, רק בת 23, אבל זמן טניס הוא לא זמן רגיל. היא ידעה שיא אשתקד – מוקדמות הרולאן גארוס – ולפעמים אחרי השיא מגיעה נפילה. זה חלק מהריקוד הזה שספורטאים רוקדים, אולי כי אין להם ברירה. אולי הסיומת המנחמת מדברת בעד עצמה. אם זה היה הפוך, אם היא הייתה פותחת חזק ומתרסקת, זאת הייתה בעיה. היא תשאב עידוד וביטחון, יש לה את זה. לנו בטח אין אחרת. העתיד כבר כאן, 2024, שנת מבחן.