אם תשאלו את בנימין אלרון (42) מהו תחום עיסוקו המדוייק, יש באמתחתו כמה תשובות אופציונליות: בראש ובראשונה הוא אמן רבגוני – מאייר, משחזר (רסטוראטור) של ציורים עתיקים, כותב שירה, וגם מרצה לאמנות. בימים אלה הוא בעיקר מחפש עיסוק שיספק לו פרנסה בתחומים האלה, לאחר שחזר משהות בת 16 שנים בהולנד ובאיטליה, במהלכה הספיק גם להכיר את אשתו האיטלקייה מרגריטה ולהביא עימה שני ילדים לעולם, בני שבע ושנתיים, המתגוררים כיום בבית הוריו במודיעין, באופן זמני.
המניירות של אלוהים בפרטים הקטנים
אלרון, שנולד בחיפה, רצה כבר כנער ללמוד בבית ספר לאמנות 'ויצ"ו חיפה', אך שם נאמר לו כי הוא אינו "יצירתי מספיק". עובדה זו ממש לא ריפתה את ידיו וגם לא מנעה ממנו כל השנים ליצור ולצייר, כאשר את חומרי הציור קנה מכספו אותו השתכר בעבודות מזדמנות בחופשות.
כאשר הגיע לשלב בו נדרש לבחור מקצוע לחיים, נקודת ההתחלה האקדמית הייתה אמנם אמנות, אך לא רק – לתואר הראשון שילב בין אמנות לפילוסופיה, שבהחלט באה לידי ביטוי בעבודותיו. "המרצה שלי לפילוסופיה היה לא אחר מאשר השר כיום יובל שטייניץ. הכיתות שלו היו עמוסות", הוא נזכר.
"ש לי המון 'מניירזמו' – עבודה על הפרטים הקטנים", אומר אלרון בחיוך עם שמץ קל של מבטא איטלקי כשלעיתים בשיחת חולין קורה שהוא 'מאבד' מילה מסויימת בשפת אימו. הוא מציג בפני חלק מעבודותיו, הכוללות פרטים קטנים במעין איור, בצבעים ניגודיים. חלק מהן פשוט מהפנטות, במיוחד אלו שמוצגות במולטימדיה ומזכירות איורים מורכבים של מהנדס מכונות.
לקראת התואר השני, אותו החליט ללמוד בחו"ל, נסע אלרון להולנד ושם למד אמנות ומולטימדיה, באוניברסיטת 'אנסכדה' בהולנד. לאחר מכן הספיק להתמחות בלימודי רסטורציה (שימור ושיחזור) של ציורים עתיקים ופסלים בוונציה, במשך שלוש השנים. את שלוש השנים האחרונות לשהותו הקדיש לתחום הצורפות, בחברות תכשיטים ידועות כמו 'קארטייה' ו'מאטיאולי' בטורינו שבאיטליה.
שפה קלה, עם קשה
איך הייתה התקופה האיטלקית בחייך?
"עבדתי בכל מיני עבודות כדי לממן את עצמי. בתחילה הייתי רווק ומרוכז בעניינים שלי, עבדתי בעריכת וידאו, ניקיתי בתי קולנוע ומה שהזדמן. הכרתי בתקופה זו אנשים מכל העולם וגם הכרתי אדם שעבד בביאנאלה של ונציה, ומצאתי דרכו עבודה, שכללה בין השאר הסבר על היצירות המוצגות בביאנאלה בפני התיירים.לאחר סיום התואר השני התמחיתי בלימודי שימור אמנות – מגמה שכוללת מקצועות לחלוטין לא אמנותיים – כמו כימיה, פיזיקה ביולוגיה, וקיבלתי ציונים יותר טובים מהסטודנטים האיטלקיים. זה העניק לי המון ביטחון. בגדול, לא היה קל חדור לחברה האיטלקית. למרות שהשפה קלה קשה להתקבל לשורותיהם. המשכורות שם מאוד נמוכות – בערך אלף אירו בחודש – ואישית רוב ההוצאות שלי היו על תרבות או אוכל בשביל משפחתי. בישראל השירות לאזרח יותר נגיש וקל, ושם הביורוקרטיה גדולה יותר. החיים באיטליה שונים גם בין אזורי הארץ – בדרום, בסיציליה או בנפולי, מדובר בסוג חיים אחר מאשר ברומא, וכך גם לעומת הצפון והערים טורינו או מילנו. קיימת הגירה רבה מהדרום לצפון. אהבתי באיטליה בעיקר את האנשים. זכור לי שכאשר אמרתי שאני מישראל אמרו לי 'טרה סנטה', כלומר כינו את ישראל 'האדמה הקדושה', ויש שם בהחלט אהדה לישראל".
למה זזת ממקום למקום, ומתחום לתחום?
"הסיבה שאני עוסק ברב-תחומיות באמנות – אם זו כתיבת שירה, ובין שבציור – היא שאני מנסה להעביר מסר העוסק בטבע הסובב ובטבע האדם, המתנגשים לא אחת".
כיצד הכרת את אשתך?
"הכרתי את מרגריטה דרך חבר שאמר לי 'יש לי מישהי נחמדה בשבילך'. זה היה עוד בשנת 2003 ומהרגע הראשון היה בינינו קשר טוב. שוחחנו באנגלית, האיטלקית שלי אז לא הייתה רהוטה. הוריה קיבלו אותי בחמימות, והם גם הגיעו לישראל ומאוד אוהדים את הארץ. אחרי כמעט שנה בה גרנו ביחד בלופט קטן, בו היינו כמו סרדינים עם עוד חמישה אנשים, התבשרתי שהילד שלי מגיע לעולם, והחלטנו לשמור עליו ולהינשא. הוריי בירכו אותנו ב'מזל טוב' והיו מאוד שמחים. כל המשפחה שלי כאן קיבלה את אשתי בצורה מאוד יפה".
כיצד החלטתם על החזרה לארץ?
"מרגריטה החליטה על החזרה, זה היה הרעיון שלה למרות שזו תרבות שונה, היא אמרה שהיא רוצה לנסות בשבילה ובשביל הילדים. הילד שלי למד בבית ספר יהודי לא דתי, עם הווי ישראלי, והיינו פה בביקורים בארץ. אשתי החלה ללמוד בחו"ל משפטים אך הפסיקה והייתה שמחה לעסוק בתחומי שפות או תיירות, אולי בקשרים בין איטליה לישראל".
מוזיאון קו התפר?
במה היית מעוניין לעסוק כאן ?
"התוכנית הגדולה שלי הייתה לגבי אקדמיה במודיעין – אבל אין פה כזו. יש לי הרבה תוכניות בראש, כמו הרעיון להקים כאן מוזיאון שאשמש האוצר שלו ואתרום מהידע שלי. יש לי קשר עם אמנים ועם בתי ספר, ולדעתי צריך להקים כאן מוזיאון שעוסק באמנות עכשווית ולארח תערוכות מחו"ל. אפשר לאתר מבנה שאיננו בשימוש, ובכוונתי לפנות לראש העירייה והציע את הפרויקט. כמובן שצריך לשמור על רמה מסויימת, ועם כל הכבוד ליצירה עצמה נדרשת סלקציה, אבל צריך שתהיה אפשרות לאמנים מקומיים להציג כאן. אפשר לשאוף ולהגיע אפילו לרמה של מוזיאון תל אביב או ירושלים, כי מודיעין נמצאת על קו התפר, ולבנות מעין דיאלוג. אני רוצה להרצות על שימור ומיחזור אמנות, וללמד טכניקות שונות".
מהיכן אתה שואב את ההשראה ליצירותיך?
"אין השראה ספציפית, אני מאוד אוהב את הטבע וחשוב לי להראות את מקום האדם בטבע את חשיבותו או את אי חשיבותו. אני משרטט באופן ידני את הציור ואחר כך מעביר אותו למחשב. וזה שרטוט גרפי נטול יומרה. לדעתי הפשטות והמינימליזציה של הקווים והצבעים מעבירות מסר חזק. יש גם אמנות בתנועה. עסקתי הרבה בציור עם קפה, כאשר השתמשתי בו כפיגמנט ואת הכל עשיתי ידנית. לפעמים ליצור יצירת אמנות אורך שעה ולפעמים זה אורך חודשים – תלוי כמה אני מקדיש לזה בכל יום. עכשיו אני מקדיש את עיקר זמני לנושא הביורוקרטי הכרוך בהיקלטות בארץ, וגם כותב שירה. פרסמתי באיטליה ספר ילדים. הנה, תסתכלי על הציור הזה – הוא משקף את הרגשתי: אני מרגיש כמו צמח בתוך עציץ, שדווקא שורשיו יוצאים החוצה מהכלי, ולא הוא".
