נתחיל מהסוף. בתום הצגת הבכורה הקסומה של שייקספיר שהועתקה לתקופת הסלפי והטאבלט, הועלו, במחווה מרגשת לבמה, היוצרים והשחקנים מההפקה הקודמת של "כטוב בעיניכם" בקאמרי (משנת 2001). אחד מהם היה יוסף כרמון, שלמרות גילו ומוגבלותו התעקש לעלות על הבמה ולהגיש את הפרח למקבילו בתפקיד (אדם) עזרא דגן. הרגע האנושי הזה הקים את יושבי האולם על רגליו בהתרגשות רבה, ואיתו הדהד הקטע השייקספרי המוכר שכמה דקות קודם הוצג על הבמה על ידי ז'ק המלנכולי: "כל העולם במה, וכל אשה וכל גבר רק שחקנים הם, ויש להם 'כניסות' ו'יציאות'. וכל אדם מציג בימי חייו תפקידים שונים במחזה המחולק לשבע מערכות לפי הגיל".

עלילת הקומדיה המשעשעת מביאה את סיפורו של הדוכס פרדריך שאחיו מדיח אותו מהשלטון ושולח אותו לגלות ביער, שם הוא חי בחברת קומץ ידידים נאמנים. בארמון הדוכס נשארת בתו היפהפייה רוזלינד הגדלה עם סיליה, בתו של תופס השלטון. אבל כשהוא מצווה לסלק את רוזלינד מהארמון, סיליה מצטרפת והשתיים בורחות ליער ארדן, כשהן מחופשות לנער ולנערה כפריים. לשם גם מגיע אורלנדו שאחיו הגדול גזל ממנו את הירושה, והוא אהובה של רוזלינד. ויש עוד כמה דמויות שקשורות לסיפור כמו השוטה, המשרת, רועת העזים, רועת הכבשים, וגם כמו בכל קומדיה הסוף טוב, כולל חתונה או שתיים (אפילו שלוש).  

המחזה הזה שזכה ללא מעט הפקות ארציות, לוקח הפעם את הדמויות ליער הקסום המשמש מקום מפלט מהעולם המודרני – עולם חומרני המונע מכסף, כוח, אובדן הפרטיות ושליטה של מקבלי החלטות על האדם הפשוט. שם ביער בלי מסכים, וויז, טאבלטים, וטלפונים ניידים, הם מצליחים לפתח רגשות, להתאהב, ולהפוך לאנשים טובים יותר. התפאורה המינימלית בארמון הדוכס המסמל את העולם המודרני כוללת עמודי מסכים עליהם מוקרנים מספרים דיגיטליים, הופכת ביער למסכי עצים, ועלי שלכת המכסים את הבמה. הלבוש הקפדני של הגברים והנשים בחליפות מחויטות משתנה ביער ללבוש שאנטי משוחרר (גלביות לבנות, שרשראות, שיער ארוך), השירה המתגלגלת, החיבוקים, האחווה, הנתינה, וחיות היער, יוצרים אווירה קסומה של תום ונאיביות, ומשמשים כר פורה לתשוקה מתפרצת, ולרומנטיקה שפסה מהעולם. הדמויות שנאספות מכורח המציאות ליער, מושפעות מקסמו של הטבע: ליבן נפתח, הן הופכות לניחוחות יותר, וכמהות לאהבה ורומנטיקה.

בהצגה שבה כל צוות השחקנים פועל כלהקה מיומנת, יש כמה רפליקות מוצלחות ומשעשעות במיוחד כמו תמונת החיזור והצעת הנישואין של השוטה (נדב אסולין) לאודרי (מיה לנדסמן) רועת הכבשים כבדת המשקל.

בגזרת השחקנים הרבים והמצוינים (ותקטן היריעה מלהזכיר את כולם), ראויה לציון אולה שור סלקטר, רוזלינד המצוינת, שיש לה כבר דיפלומה בגילום דמות כפולה של אשה וגבר (ינטל, הנפש הטובה מסצ'ואן, ואולי עוד כמה ששכחתי). היא כובשת כהרגלה, ומבצעת את המעברים בצורה מופלאה וחלקה. דנה מיינרט כסיליה מצליחה ליצור דמות נשית שצוחקת על עצמה, עזרא דגן (כאדם המשרת) אנושי ומשכנע, ואוהד שחר כדוכס הרע ואחר כך הטוב מעולה. ויש גם את וילוז'ני הנפלא בתפקיד ז'ק הפסימיסט עם הרגליים על הקרקע, שמנסה לקלקל את המסיבה ועוד רבים וטובים.

שורה תחתונה: התרגום של דן אלמגור שמצליח גם אחרי שנות דור להעביר את השנינות של שייקספיר, הבימוי המיוחד של אודי בן משה שמעביר את הסיפורים האנושיים לכאן ועכשיו, והמשחק הטוב של שחקנים רבים מהשורה הראשונה גורמים למחזה הזה להיראות מצוין, ולהזכיר לנו שוב ושוב את גדולתו של שייקספיר, שאינו מתיישן לעולם.  

"כטוב בעיניכם"

מאת: ויליאם שייקספיר. תרגום: דן אלמגור. בימוי ועריכה: אודי בן משה. תפאורה: לילי בן נחשון. תלבושות: אורן דר. בין השחקנים: אולה שור סלקטר, דנה מיינרט, אוהד שחר, אודי רוטשילד, נדב אסולין, יובל סגל, שלומי וילוז'ני ועוד. הפקת תיאטרון הקאמרי.