"יחי ההבדל הקטן" / בימוי: רוברטו אנדו / תסריט: רוברטו אנדו ואנג'לו פסקווני על פי "Il trono vuoto" / שחקנים: טוני סרבילו, ואלריו מצאנדריאה, ולאריה ברוני טדשי / איטליה, 2013 / 94 דקות / 4 כוכבים
1747 הייתה שנה חשובה בתולדות המחזאות. בשנה זו העלה המחזאי האיטלקי קרלו גולדוני את המחזה "התאומים מוונציה" וסלל בכך את הדרך לז'אנר קומדיות חילופי הזהויות בין תאומים שכולל יצירות מופת כמו "חגיגה בסנוקר", "ספר נשים" ועוד רבות וטובות. למעשה, ניתן לאתר את המקור רחוק עוד יותר בהיסטוריה של איטליה. פלאוטוס, המחזאי הרומי, כתב את התאומים מנאכמוס שסבב סביב אותה תמה והיווה השראה גם לגולדוני עצמו. האיטלקים המשיכו במסורת המפוארת הזו, כשניתן לציין את רוברטו בניני שהביא למסך הגדול את "ג'וני סטקינו" שמזכיר יותר את סרטי הבורקס הישראליים מאשר את הקלאסיקות האיטלקיות.
"יחי ההבדל הקטן" מבוסס על הרומן "הכסא הריק" (Il trono vuoto) של רוברטו אנדו, שאחראי גם לתסריט ולבימוי. טוני סרבילו מגלם את דמויותיהם של זוג תאומים, אנריקו אוליברי, יו"ר אופוזיציה כושל ודכאוני שמפלגתו הולכת ומתרסקת בסקרים וג'יובאני ארנני, פרופסור שאיבד את שפיות דעתו והשתחרר לאחרונה ממוסד לחולי נפש. כשאוליברי מתמוטט ובורח, מחליט יועצו הקרוב לאתר את אחיו התאום ו… להחליף ביניהם. התאום חולה הנפש מצליח לסחוף אחריו לא רק את מפלגתו ואת האופוזיציה השסועה, אלא את איטליה כולה. בזמן שאחיו מקים לתחייה את הפוליטיקה האיטלקית, מסתתר אחיו בפריז, שם הוא יוצר קשר עם אישה שלה היסטוריה משותפת עם האחים, ומנסה להגשים חלומות.
מי שמתבונן בפוליטיקה האיטלקית לא יתקשה להבין מדוע חשים האיטלקים שרק מטורף יוכל, ואולי גם ירצה, להציל את ארצם המתפוררת. דמויות הפוליטיקאים בסרט אמנם אינן מבוססות על דמויות אמיתיות, אך הלגלוג על רפיסותם של הפוליטיקאים שזור לכל אורכו. בניגוד לצפוי הפוליטיקאים דווקא אינם מצטיירים כמושחתים ונהנתנים, אלא להיפך. הסרט מציג את קברניטי איטליה כמי שמנסים באמת ובתמים לנהל את המדינה, אך איבדו את דרכם. בסצנה שבה נפגש ארנני עם נשיא הרפובליקה הוא מנהל עימו משחק מחבואים סביב גלובוס. קשה שלא להיזכר בסצנה מסרט אחר שבה משחק פוליטיקאי מטורף עם גלובוס ענק, ואולי זה המסר העיקרי של הסרט – רק מטורף יזכה לתמיכת ההמונים, ואתם זוכרים איך זה נגמר.
טוני סרבילו, המוכר מסרטים כמו "גומורה" ו"איל דיוו" מלהטט בקלות בין דמויות האחים ומצליח לשכנע הן בדמות הפוליטיקאי האפור והשחוק והן בדמות הפרופסור המטורף והסוחף. למרות הדמיון הפיזי בין האחים, קל לשכוח שמדובר באותו השחקן. גם ואלריו מצאנדריאה המצוין נכנס בקלות לדמות היועץ שנאלץ לחזות כיצד הוא מאבד שליטה בגולם שיצר. ולאריה ברוני טדשי (אחותה של קרלה ברוני) משחקת אמנם מצוין את דמותה של דניאל, אך נראה שמשהו בסיפורה ובקשר שלה עם שני האחים הולך לאיבוד.
אנדו מביא למסך קולנוע איטלקי משובח כמיטב המסורת, משחק נפלא וסיפור טוב. הסרט הוא סאטירה פוליטית קומית, אבל הבעיה העיקרית של אנדו היא שלעיתים נדמה שהוא פוחד "לנשוך" וללכת עד הסוף עם המסר שהוא רוצה להעביר, וחבל
