רובין ת'יק – פולה
את הזמר רובין ת'יק העולם הכיר בשנה שעברה לאחר שהסינגל שלו "בלרד ליינס" (קווים מטושטשים) כבש את כל תחנות הרדיו והטלוויזיה בעולם. בישראל לא איחרו לאמץ את השיר הקליט ולא חדלו מלהשמיעו עד שנמאס להפליא. מיותר לציין שהאלבום )בעל אותו השם,) שהכיל את הסינגל, הגיע לסטטוס פלטינה די מהר. אך משהו במנגנון המשומן ששמו רובין ת'יק החל לחרוק.
זהו אלבומו השביעי של הזמר המוכשר, בעל הקול הנוגה שהצליח לשבות אותי לפני כמה שנים בשירו המרגש "דרימוורלד", שהמיס את ליבי, ועד היום אני נוטה לשמוע אותו ברגעים מלנכוליים מסוימים כיוון שהוא כה אופטימי חרף העצבות הנוטפת ממנו.
שמו של האלבום, פולה, נקרא על שם אשתו של ת'יק, השחקנית פולה פאטון שעל פי השמועות נפרדה מהזמר לאחר פרשיית בגידה עסיסית. השירים הם ניסיון ספק חכם וספק מאומץ יתר על המידה להחזיר את פולה אל זרועותיו. אם תשאלו אותי אני לא רואה סוף טוב לסיפור האוהבים הזה אלא הצלחה מבריקה של ת'יק על תקן "הזמר בעל הלב השבור" עם כמות שירים נכבדת שכל אחד מהם עלול לכבוש מצעד שמעות כזה או אחר במהירות ויעילות כשל נפוליאון בעת כיבוש עכו.
הסינגל הראשון "גט הר בק" נשמע פופי ורך אך גם הצהרתי וממוקד, בעל הפקה פאנקית מינימליסטית ומילים החוזרות על עצמן כמנטרה החדשה של ת'יק שיעשה הכל כדי להחזיר את אשתו ומספר מה היה עושה ואיך היה משנה רק כדי שתשוב. אולם הסינגל נשמע כשיר טוב להתכרבלות זוגית מתוקה ותו לא.
מאידך, חלקו הארי של האלבום מכיל פנינים מוזיקליות משובחות ביותר. שירים כמו " ליבינג אין ניו יורק סיטי " מציג תמונה מוזיקלית שנשמעת כאילו נלקחה ממחזמר ניו יורקי מפורסם בשילוב אווירת ג'אז של ניו אורלינס או " טיפי טואוז" המספר על רקדנית שובבה ולוקח את המאזין כמו במכונת זמן לשנים יפות יותר של מוזיקה שבאה מהנשמה וחוצה עולמות.
נראה כי הנישה המוזיקלית של רובין ת'יק, בדיוק כמו זו של ג'סטין טימברלייק למשל, היא פופ ואר אנד בי סקסי המלווה במילים שנוטות להישמע סקסיסטיות אך בפועל משרתות את המטרה. מכאן שת'יק ממשיך בעקביות בקו הנכון לו ועושה חיל בעולם. גם אם לא יצליח להחזיר את אשתו אני סבור ובטוח כי יצא נשכר מאלבומו האחרון שעליו אני ממליץ בחום. יש בו קצת לכל אחד וקל להתחבר אליו כיוון שמעטים האנשים שלא חוו פרידה ורצון לתיקון.
(צילום יחצ)
