Kings Of Leon – Mechanical Bull

השינוי שעברה להקת “קינגס אוף ליאון” הוא מסוג קלישאות הרוקנ’רול הישנות שמאכלסות אינספור מגזיני מוזיקה, שירים מרירים וסרטים. ההרכב המקורי והרענן שזוכה להצלחה מפתיעה ושורף את עצמו. אחרי אלבומם המצליח מ-2008, Only by the night, הם הפכו מלהקת רוק ביתי מעניין, מהדרום האמריקאי ללהקת איצטדיונים שמתקתקת להיטי “בוא נשיר ביחד”, בקצב מהיר יותר ממה שמעריציהם הוותיקים יכלו לסבול. הם מצידם, טוענים שלא שינו מאום בסגנונם, אלא שהמיינסטרים פתאום מצא אותם. נו שויין.

אלבומם השישי מנסה לאזן בין ההימנונים למוזיקה הישנה שעשו. אפילו שמו, “שור מכאני” רומז על הערבוב בין המוזיקה הדרומית, להלן קאנטרי, בלוגראס וסוויט הום אלבמה, למוזיקת רוק מעניינת, גם אם ישנה, להלן רולינג סטונס, הקלאש או אפילו פרנז פרדיננד. כך הוא גם נשמע, כנזילת סגנונות וטעמים אחד לתוך השני, גם אם לפרקים רבים ניתן לשמוע את התפרים הגסים בין הז’נרים השונים.

האלבום הזה הרבה יותר מודע ומחושב מכפי שמלכי ליאון יסכימו להודות. יש בו פזמונים קליטים, ריפים מדוקדקים ובלדות לעוסות מרצון. הטקסטים נעים בין משחקי מחשבה קטנים וחמודים לקלישאות חבוטות (“הלכתי מייל בנעליך/ עכשיו אני במרחק מייל/ ויש לי את נעליך”). זה משתלב היטב עם המוזיקה שמתנדנדת בין קלישאות הרוק החבוטות שקינגס אוף ליאון כל כך אוהבים לבין קורטוב מקוריות, שגם הוא בנוי על אותן תבנית קלסיות.

אין הרבה קסם בהרכב הזה. מה שרואים, ושומעים, זה בדיוק מה שניתן לצפות. זאת אמנם לא מוזיקה גונבת נשמות או חוצבת רגשות, אבל גם לה יש צורך. קהל שרוצה לראות רוק קליל וכביכול צעיר, קצת בחורות שאוהבות להתרגש מבלדות רוק, אבל גאנס אנד רוזס זקנים מדי עבורם. אל מול מבול האלבומים המצויין שנפל על העולם בחודשים האחרונים, ובראשם AM המושלם של הארקטיק מאנקיז, הקינג אוף ליאון נשמעים מיושנים, חביבים ולא יותר. אבל היי, העולם צריך גם קצת קלישאות רוק רכות, והקינגס יושבים במשבצת הזו באופן מושלם.