שגב-שגב
קשה להגדיר את יונתן שגב במילה אחת, אולי כיוון שהוא טיפוס מורכב ביותר שמכיל רבדים רבים ושונים המתלכדים לכדי כישרון אחד גדול. בין תחומי עיסוקיו/תחביביו הוא סקייטר, אמן גרפיטי וציורי קיר (תחת השם "Sorie420"), מקעקע בחסד, נוגע בהפקות מוזיקליות והוא גם ראפר/אמסי המבדל את עצמו במיוחד משאר האומנים בסצינת המוזיקה השחורה בארץ.
הוא החל לכתוב וליצור מוזיקה בהרכב "אבירי השולחן העגול" לצד האמסי הוותיק אסף "אייטולה" לויבל וטבילת האש שלו היתה עוד בשנת 2012, אך אז הוא מצא בהיפ הופ תחביב ותו לא. בחלוף השנים עבר שגב כברת דרך בתור אמן וצייר ונע בין הערים תל אביב וניו יורק בעודו מקבל עבודות בתחומו וצובר חוויות רבות, שהצורך העז שלו לספר עליהן בעבע כמו מעיין חם. בו זמנית כל חבריו העוסקים בתחום הראפ וההיפ הופ דירבנו אותו להמשיך ולנסות את דרכו בתור אמסי, כיוון שסיפוריו הם כה מעניינים וכישרונו חל היטב גם על תחום השירה והראפ. יונתן הקשיב ולקח את העסק צעד אחד קדימה.
ב-2014 הוא נכנס לאולפנו של מאסטר ההפקות והמוזיקה אורי שוחט והחל לשזור את סיפוריו המחורזים לכדי שירים שלמים, שהצטברו עד לאלבום ראשון, "תל אביב מרכז" שמו.ניכר כי הוא הביא מעצמו את המיטב לשפוך אור על חוויותיו מהעיר הגדולה והווי הסצינה השחורה שזרמה בעורקיו והיא חלק בלתי נפרד ממנו. אחד הדברים היפים בצניעותו של שגב הוא הגישה ה"חפיפיניקית" שלו בכל הנוגע לפרסום שהוא צובר אט אט כששמו החל ללכת לפניו, ומתוך אלבום זה הגיע השיר "הסוכר נגמר" לפלייליסט הלילה של גלגל"צ, דבר שהגיע אל אוזניו בהפתעה גמורה והוא המשיך בשלו כרגיל.
פחות מחצי שנה לאחר מכן, בהן הוא הקפיד להופיע מידי פעם ולהראות נוכחות בחיי הלילה התוססים של תל אביב שיחרר שגב את אלבומו השני, בהפתעה מוחלטת למעריציו, תחת השם "פלורנטין מנהטן" בו הוא אירח אמסיז מכובדים ביותר (כמו אורטגה, הפטרון, סגול 59 ועוד) לצד אמנים אנונימיים יחסית שהיו חבריו ליצירה. האלבום הוסיף לעליית מעמדו כאחד מהיוצרים הבולטים בביצה המקומית וכמובן שפך אור נוסף על מסעותיו בין שני המטרופולינים העמוסים בהם בילה את מרבית זמנו באותה תקופה.
כעת, כשנה בלבד לאחר צאת אלבומו השני, שיחרר שגב את יצירתו העדכנית ביותר בעלת השם הפשוט והעצמי "שגב" שבו עליית מדרגה נוספת בכישרונו. לשגב עצמו אף פעם לא שינה באמת אם הוא טוב כמו שחושבים שהוא או לא, והוא תמיד הגדיר את עיסוקו בתחום כדרך נוספת להוציא את הקריאייטיביות שלו החוצה. הפעם החליט להפיק את האלבום לצידו של אורי שוחט, איתו הוא מקפיד ללכת לכל אורך דרכו היצירתית, והשדרוג בתלכיד המוזיקלי שנוצר בא לידי ביטוי כמוצר המושלם ביותר שלו עד הלום. ההפקות נעות בין היפ הופ עכשווי בעל בסים שמנים לצד ביטים אולד סקול עם סימפולים מעניינים ועל כל אלה הוא שופך חריזה (שתמיד) מנסה לחדש ולהראות שהוא מחפש את השורה שאף אחד עוד לא כתב, על מנת לבדל את עצמו מהאחרים. באלבום זה מתארחים מושון (מיכאל מושונוב מהצמד "כהן@מושון") הכריזמתי, מיכאל סוויסה הצעיר שלדאבוני מראה את כישרונו הרב אך נטול המסר, ואחד הכוכבים הגדולים ביותר המוזיקה השחורה כיום-רביד "נצ'י נץ'" פלוטניק שייתכן ונתן את הבית הכי חזק באלבום כולו. לכל מי שמעוניין לטעום ולהכיר את יונתן שגב, האמן הרב גוני מוזמן להעביר שמיעה מלאה ולראות כיצד נראית עקומת צמיחה בהתהוותה.
