Yelawolf-Love Story
מייקל וויין את'ה בן ה-36 גדל באלבמה הדרומית שבארה"ב. אימו ילדה אותו כשהייתה רק בת 15 ולדבריו ניהלה אורח חיים של "רוקסטאר" מה שגרר מעברי מגורים רבים וחוסר יציבות למייקל הצעיר. כשלמד בתיכון ובילה את מרבית זמנו בפרוייקטים קשיי היום למד להעריך ולהבין את מהות ההיפ הופ והחל לכתוב שירים.
רק בשנת 2005, כשהשתתף בתוכנית ריאליטי של הכוכבת מיסי אליוט לאיתור כוכב ההיפ הופ הבא, עלה שמו של ילאווף לקידמת הבמה גם אם לזמן קצר כיוון שבמהלך החוויה נעצרו מבטיהם של כמה מפיקים בחברת "קולומביה" העצומה ואת'ה החל להגשים את חלום הוצאת אלבומו הרשמי הראשון. לאחר שחרור האלבום ומפלה בהכנסת סינגל למצעדים נזרק ילאווף מקולומביה והחל לשחרר מיקסטייפים (אלבומי רשת) שבעזרתם בנה לעצמו קהל מאזינים אדוק, שסחף את המוזיקה והסגנון הייחודי שלו לאורך גלי הרשת.
הסגנון הייחודי משלב סגנון דרומי ("רדנקי" אם תרצו) עם מקצבים כבדים וזרימת שירה מהירה אותה מלווה ילאווף עם הרמוניות דרומיות מובהקות שלא שומעים במוזיקה הפופולארית של היום. בעזרת אותו סגנון הצליח מייקל את'ה להביא את עצמו ללייבל של אמינם, כנראה הראפר הלבן הטוב בכל הזמנים, שם התקבל בזרועות פתוחות ושיחרר אלבום ראשון די מוצלח לנישה המאוד קטנה שלו ביחס לאוכלוסיה האמריקאית.
המסקנות הוסקו והרצון להביא את ילאווף לקידמת הבמה המרכזית רק עלה וכעת רקח המוח המשונה של את'ה ז'אנר מוזיקלי חדש-פוסט קאנטרי היפ הופ, בו ניתן לפי השם להבין, משתלבת סוגת הקאנטרי האמריקאית והכה מובהקת בסגנונה עם ז'אנר ההיפ הופ האגרסיבי והבועט, שהחל כדרך מחאה במה שרק אפשר וכיום מסמל שגשוג של תרבות שהגיעה מלמטה והתקבעה לה במיינסטרים המוזיקלי העולמי כבר כמעט שני עשורים.
האלבום "Love story", השלישי בסך הכל של ילאווף, הוא המורכב והשלם ביותר שלו, שמכיל כתיבה מעולה וגבוהה העומדת בטופ של הסטנדרט בשני הז'אנרים עם הפקות פשוטות, מוזיקליות ומשובחות מהסוג ששטפו את הרדיו בחורף האחרון שרק (בערך) הסתיים ובסופו מותיר טעם של (ורצון ל) עוד. קשה להתמקד אפילו בשירים שבלטו באוזניי מרוב שכל רצועה באלבום תפורה לכדי שלמות לזמן ולמקום שלה, בין אם מספרת חוויות של את'ה בטנסי מנעוריו, על חיבתו לטיפה המרה בכלל ולוויסקי בפרט או על מאפייניו האמריקאים הייחודים (חציו לבן וחציו השני משבט הצ'ירוקי) שיוצאים ממנו גם בלי כוונה.
בכל זאת אמליץ לסקפטים שביניכם המעוניינים במתאבן לאוזניים לבדיקת טיב האלבום להאזין ל"Outer Space" המשוגע בעל הגאונות המינימליסטית הבולטת, כמו גם ל"Devil in my veins" הקודר המזכיר שירים של ניק קייב וכריס מרטין מלפני כמעט שלושה עשורים. משם אני מבטיח שהסקרנות תיקח אתכם כבר למסע מוזיקלי מפתיע ומעניין ששמו "Love story" של המוזיקאי (שגם ניגן את כל הגיטרות באלבומו ובכלים נוספים) שעוד יגיע למחוזות רחוקים.
(צילום יחצ)
