לפני שבוע, ביום שלישי, עולם המוזיקה הישראלית קיבל ידיעה מזעזעת אך לא מפתיעה. גבריאל בלחסן, אחד מהיוצרים הייחודיים ביותר שנולדו בין אילת למטולה, הלך לעולמו. ה"מזעזעת" מובן, שכן בלחסן היה רק בן 37 במותו, אבל הסיבה לכך שמותו לא היה באמת מפתיע מושרשת במוזיקה והיצירה של האדם הנדיר שהוא גבריאל בלחסן. הרי המוות ליווה אותו, ממש כמו מחלת הנפש הקשה שלו. לאורך כל גוף היצירה שלו, צעד יד ביד עימו באופן מאיים ומרגיע כאחד. ידענו שזה יבוא, הרי המוות אינו מחוסר עבודה, אבל עם גבריאל ידענו גם שזה יבוא לא שקט. ממש כמוהו.

במשך מעל לעשור חי גבריאל עם מחלת המניה-דיפרסיה. מלחמה בלתי נגמרת שניתן לדמות לרכבת הרים רגשית ותחושתית, בין פסגות האוורסט לים המלח. רגע אחד אתה מרגיש כאלוהים ורגע אחר אתה הגרגיר שדבוק לפרסת השטן. המחלה הקשה הזו תועדה באופן מערער בסרט התעודי "גם כשעיניי פקוחות" היתה גם מקור בלתי נגמר ליצירתיות וחומרים מוזיקלים וגם הגורם החוסם בחייו, מה שמנע ממנו לעלות על במה בששת השנים האחרונות ובסופו של דבר, בדרך עקיפה, הביאה למותו.

בלחסן נהג להיחשף בשיריו באופן טוטאלי, נדיר בארץ שבה כולם מכירים את כולם והשכנה כבר תגלה את הכל מהחברה של האמא. בלחסן לא ייחס לכך שום חשיבות, לא הסתיר את עצמו מאף אדם ושב וחזר לשיר את נימי נפשו לכל מי שרק היה מוכן לשמוע. למרבה המזל, לגבריאל ניתן כשרון חד פעמי מהאל שבעיניו היה או לא היה קיים, תלוי בתקופה. הוא היה נביא אמת בעידן שאפילו נביאי השקר מתקשים לשרוד, אחד ויחיד.

היו בו רכות ועוצמה כאחד. נפש עדינה שצועקת בכל הכח. הוא יכל לתאר באותה הרכות את הסקס-מניאק מהתחנה המרכזית ואת מלאכי השמיים שמעלים את נשמתו בקופסת זהב מעלה. תיאורי חיים מטונפים ולוויות יפייפיות. הכל התערבב אצל בלחסן במפגש בלתי נגמר בין קצוות, ממש כשם שהמחלה הארורה שלו הפגישה שני צדי אישיות בתאונת דרכים בלתי נפסקת. הוא ניחן בקסם מהפנט של אותה תאונת דרכים בהילוך איטי, מתכות ופיסות בשר מתעופפות לכל כיוון בריקוד מתואם, זוועה ויופי אחוזים יד ביד עד הסוף הידוע מראש.

אין לדעת אם בלחסן היה מצליח אי פעם להתגבר על המחלה, להגיע לנחלה שקטה ולהתקבל על ידי ההמונים. כנראה שהמאבק היה הסלע שלו וגבריאל נועד לסחוב אותו במעלה ההר עד השחרור. לפני שבוע, ביום שלישי, גבריאל בלחסן שוחרר מהעול שלו. עולם המוזיקה הפסיד את היצירה העתידית שלו, שאין ספק שהיתה ממשיכה להישמע כמלחמה פרטית וציבורית יחדיו. איפה שהוא לא יהיה, נותר רק לקוות שהמוזיקה שלו תגיע לעוד אנשים, תעזור להם כשם שעזרה לאלפים לפניהם. תיגע כשם שידע רק הוא לגעת.

צילום יח"צ