שירי גולדשמיט ממודיעין, מנהלת יחידת החקירות בבנק לאומי, התחילה את דרכה ביחידה מודיעינית מיוחדת במשטרה ומשם עברה לתחום החקירות הפרטיות. היא בת 39 ועוסקת במעקבים וחקירות כשש עשרה שנה. שירי השתחררה כמ"פ בנח"ל ובמסגרת שירותה הייתה גם קמבצ"ית בבסיס טירונים. היא השתחררה בגיל 23 וגויסה ליחידה מובחרת, שהתפקיד המרכזי של אנשיה הוא איסוף ראיות ומעקב אחר עבריינים או ארגוני פשיעה, הנקראת ה"סמויה".
אנשי היחידה פועלים ככוח עצמאי ואין להם קשר ישיר עם שוטרים. כאשר הם נדרשים להגיע לבית משפט למתן עדות הם לרוב מעידים מאחורי פרגוד או כשהם מחופשים וחובשי פאות כדי למנוע את זיהויים. במשך חצי שנה היא עברה הכשרה ל"סמויה" בתנאי פנימייה. החניכים ירדו למחתרת לאחר שנדרש מהם להמציא סיפורי כיסוי למשפחה. במשך שלוש שנים לאחר תום האימונים בהם עברה אימוני כושר מפרכים, תרגילים והדמיות של מעקבים והשגת תוצאות בשטח אף אחד לא ידע מה היא באמת עושה.
את יכולה לתת לי דוגמא לתרגילים שהוטלו עליכם?
"יצאנו לרחוב והמדריך אמר לי 'את רואה את המרפסת בקומה הרביעית של הבניין שמולנו. יש לך חמש דקות לנופף לי לשלום מהמרפסת הזו'. תרגיל אחר לדוגמא: 'את רואה את הזוג שהולך לפנינו, יש לך שתי דקות להוציא מהם את מספרי הטלפון שלהם'".
אילו כלים נתנו לכם האימונים?
"לימדו אותי להיות רואה ובלתי נראית. כיצד להיטמע בסביבה, להיות יצירתית וכיצד לשכנע בקלות אנשים לעשות כדברי".
איך נטמעים בסביבה?
"לא צובעים שיער בצבעים בולטים, לובשים בגדים כהים, נוסעים ברכב לבן או כסוף, אני לא מתאפרת, לא שמה לק, ולא לובשת משקפי שמש במעקב. המטרה היא שלא יהיה בי משהו שימשוך תשומת לב".
אילו תכונות חשוב שיהיה לחוקר פרטי?
"זיכרון מדהים, יושרה – לדווח באופן אובייקטיבי, לא לתת להיכרות קודמת במידה ויש להפריע בדרך, יכולת שכנוע, יצירתיות – בכל רגע נתון עלי להיות מוכנה ל'התקלה' ולדעת מה אני אומרת במידה ופונים אלי מבלי להיחשף. למשל אם אני יושבת ברכב סגור בשכונה מסוימת, אחד השכנים דופק לי על אדן החלון ושואל למעשי. אני צריכה לספק לו סיפור במהירות שמתאים ואם אין לי כזה מוכן מראש, עלי להמציא משהו בשניות".
כל יום בו שירתה ב"סמויה" היה בלתי צפוי. "השירות שלי היה בסגנון ניקיטה. במשך שלוש שנים לא ידעתי אף יום כיצד הוא ייגמר ובתור מי אגמור אותו. כל מי שנמצא ביחידה מצויד בתיק תחפושות והיינו צריכים לעיתים ביום אחד להחליף מספר תחפושות כדי להיטמע בשטח. למשל אם האובייקט שלי היה בבני ברק, הייתי צריכה להתחפש לדתייה ורגע לאחר מכן כדי להמשיך במעקב לסגור צומת אז מיד החלפתי למדי שוטרת".
הייתה לך תחפושת אהובה?
"אישה בהיריון. מי שחולף על פני אישה בהיריון יושבת על ספסל ונחה לא יחשוד פעמיים".
נחשפת בעבר?
"אפילו לא פעם אחת. אם זה היה קורה ולו פעם אחת הייתי עוזבת את התחום. זה חוק מספר אחד, אם אתה נחשף, אתה שרוף".
מספר בודד של נשים הוכשר להיות ביחידה ובכלל תחום החקירות והמעקבים נחשב לגברי. מדוע?
"זו עבודה פיסית לא פשוטה. לפעמים יושבים בתצפיות במשך שעות וצריך להתאפק, לגברים זה יותר קל, צריך להתרוצץ הרבה ולעבוד לפעמים 24 שעות רצוף ולהסתובב בחוץ בלילות. באחד התיקים היינו צריכים לערוך תצפיות ימים כלילות על גג בניין בקומה 13 מול דוכן מפעל הפיס אליו הגיעו נוכלים ולתפוס אותם בשעת מעשה. כמו כן הן חשופות יותר להטרדות מהסביבה הגברית והכוחנית הקיימת בעיסוק זה. זו עבודה עם סיכונים ביניהם גם סיכון חיים במידה ומדובר בתיק פלילי ולרוב נשים לא רוצות לקחת את הסיכון הזה. ובסופו של יום העבודה נוגעת בתחומים אפלים ולא מוסריים שלא כל אחד ואחת היו רוצים להתעסק בהם".
אם כך מה את אוהבת בזה?
"אני אוהבת כשאני מצליחה לפענח תיקים, משיגה הודאות ומעבירה תיקים פתורים למשטרה, שאין להם כוח אדם לטפל בהם. אני נהנית מהיכולת שלי להפסיק את העבירה ואני לעיתים גם עוזרת לעבריין עצמו, שמחכה שיעצרו אותו, כי עלה על העץ ולא יודע איך לרדת ממנו לבד. הסיפוק הגדול שלי הוא כשאני קוראת בעיתון על נאשם שמעצרו הוארך, או על תפיסת עבריין בזכות עבודתי שאומנם בצללים, אבל בעת הפרסום אני יודעת שהצדק נעשה".
יש קשיים נוספים בתפקיד?
"קורה לא פעם שאני מביאה את המקרים עליהם אני עובדת הביתה, אני מחבקת את ילדי ומנסה בכל דרך אפשרית לשחרר את הרגשות השליליים".
יש יתרון בלהיות אישה בתחום?
"אין הרבה נשים בשוק וזה היתרון שלנו. יש ביקוש לחוקרות, הסיבה לכך שפחות חושדים בהן".
במהלך שירותה כלב זאב תקף אותה באחד המעקבים ופצע אותה קשה ברגלה, אחרי מספר חודשים של התאוששות היא עזבה את ה"סמויה" והחלה ללמוד תואר ראשון במדעי החברה עם התמקדות בפסיכולוגיה. במקביל היא עבדה במשרדי חקירות שונים בעיקר בתיקי אישות (יחסים בינאישיים, קשרים משפחתיים, גירושים, בגידות, ביטוח וכדומה) והוציאה רישיון חוקר. בשנים לאחר מכן, כרווקה, יכלה להקדיש זמן רב לעבודה, לשכלל את יכולותיה ולרכוש שם לעצמה בתחום. אופי העבודה של חוקרת פרטית אינו מתאים לאישה נשואה עם ילדים, אי אפשר לתכנן כלום וחיים מהרגע להרגע. "יכולתי להתחיל יום בניחותא ולמצוא את עצמי אחרי שעתיים על מטוס ולשהות מחוץ לארץ למשך מספר ימים ולעיתים שבועות" הסבירה. אחרי לימודי התואר הראשון המשיכה ללימודי תואר שני בלימודי ביטחון באוניברסיטת תל אביב.
מהתקופה בה עבדת כחוקרת פרטית אילו סיפורים זכורים לך?
"אישה נשואה חשדה שבעלה, פרופסור באוניברסיטה, בוגד בה. עקבתי אחריו וגיליתי שהוא נוהג להיכנס ולצאת לאחר מספר שעות מאותה הדירה, הממוקמת ממול האוניברסיטה. עברתי בין הדיירים בבניין, אמרתי שאני סטודנטית לפסיכולוגיה ואני עושה עבודת מחקר על זוגיות והמורכבויות שבה. הפצתי שאלון, בשביל האותנטיות, וכשבאתי לאסוף אותו, הגעתי למאהבת שלו עם תיק צילום סמוי על מנת להשיג הוכחות. ישבתי איתה ואמרתי שיש לי שאלות נוספות אליה, סיפרתי לה סיפור שאני רווקה ואני מנהלת קשר עם גבר נשוי כדי לייצר הזדהות, ולאט לאט היא נפתחה אלי. שידרתי כמובן המון אמפטיה כדי שתתוודה בפני והוצאתי ממנה הכל. היא סיפרה שהיא מנהלת איתו רומן כבר 15 שנה. היא ויתרה בגללו על משפחה והיא גרה בדירה שהוא קנה עבורה. כל זאת ניתן היה לשמוע שנית בהקלטה שסיפקתי בעת המשפט.
"מעקב אחר שאני רוצה לספר עליו התרחש באמסטרדם אשר היה מעורב בו זוג מפורסם. בחו"ל הכי קל לעקוב אחרי אובייקטים, לרוב כולם הולכים לאזורים התיירותיים ולכן אין בעיה שאצלם את הסביבה באופן גלוי. הבעל חשד שאשתו לא נוסעת לאמסטרדם עם חברה כפי שאמרה לו. האישה המפורסמת השתכנה באחד המלונות היקרים ביותר בעיר, היכן שמלכת הולנד מתארחת בחגים. על פי בית הדין אחת ההוכחות המספקות להוכיח בגידה היא שישנן ראיות כי הזוג נכנס יחד לחדר, שהו בו לילה שלם, ויצאו ממנו יחד למחרת. על מנת לצלם אותם הייתי צריכה למצוא חדר בזווית המתאימה לתעד את הכניסה והיציאה שלהם. הבעיה הייתה שהחדר כבר היה תפוס. ירדתי לפקיד הקבלה וסיפרתי לו סיפור סוחט דמעות, על הצעת הנישואים שבעלי ערך בחדר הזה ועכשיו הוא חולה מאד וכיצד הגענו שוב למלון כדי לשחזר את הרגעים היפים לפני מותו וכך השגתי את החדר. בנוסף, שכרתי חוקר מקומי שהיה צריך לדבר איתי בהולנדית ובזמן הזה אני הייתי מאזינה להם ומצלמת אותם מתגפפים".
מתי נהוג להזמין חוקר פרטי?
"נהוג להפעיל מעקב ולפנות לשירותי חוקר פרטי שיודעים באופן וודאי שהבעל או האישה בוגדים וצריך הוכחות עבור בית המשפט. בעיקר יש לכך השפעה על דמי המזונות".
וכמה זה עולה?
"החשבון יכול להגיע לעשרות אלפי שקלים".
חקירה בעירבון מוגבל
בגיל 31 נישאה שירי לאמיר גולדשמיט ובשמונה השנים האחרונות הם הביאו לעולם ארבע בנות. לאחר נישואיה הפחיתה מעומס העבודה ורצתה לעבוד במשרה יותר מסודרת לכן המשיכה והתקדמה בבנק לאומי והיום כאמור מנהלת את יחידת החקירות של הבנק. לעיתים יש מעקבים בלילות, אבל מדובר בעבודה עם יציבות הרבה יותר גדולה ממה שהייתה לה בעבר ושעות שגרתיות. היא מנהלת צוות של שלושה חוקרים יוצאי משטרה. במקביל היא מנהלת מדי פעם חקירות פרטיות. לדבריה היום הרבה יותר קל לנהל חקירה בגלל העזרים הטכנולוגים. "הפייסבוק הוא מתנה גדולה לחוקרים. אני יכולה לצפות בתמונות רבות של האובייקט, לדעת מהפרופיל שלו איך אשתו נראית, הילדים, את השמות שלהם, מה הם אוהבים ועוד".
בנוסף למעקבים במסגרת עבודתה היא מנהלת חקירות פרונטאליות בהן היא מגלה אילו אמירות של הנחקרים הן שקריות. חלק מהסימנים המרמזים על שקר הם חזרה על השאלה, חזרה על תשובה פעמיים: "בטח שלא הייתי שם. בטח שלא הייתי שם", שהייה בין השאלה לתשובה וכל מה שלא נחשב ללא טבעי. מה גם שאחרי שנות ניסיון רבות זה בא לה בקלות לזהות שקרים. היא גם מרצה בפני שוטרים ביחידות החקירה, מלמדת אותם על חקירות הונאה ועל התהליכים הפסיכולוגים של עברייני הצווארון הלבן.
שיטת חקירה הייחודית לך?
"יש כאלה שמדברים סחור סחור, שואלים את הנחקר האם עשה את העבירה המיוחסת לא או לא. אם אני מתשאלת חשוד ואני מאמינה שהוא עשה את זה, אני לא נותנת לו לדבר ואפילו לא להציג עצמו. אני מציגה בפניו את חצי הכוס הריקה ומה יש לו להפסיד. הרישום הפלילי שיקבל, התמונה שלו שתתפרסם בעיתון ותפגע במשפחתו ואז אני מציגה לו את חצי הכוס המלאה במידה ויודה, כמו למשל לקבל הסדר בו הוא מקבל חבל הצלה".
אז אף אחד בסביבתך לא יכול להסתיר ממך דבר או לשקר לך אפילו לא שקר לבן?
"לפעמים חברות משנות פרטים בסיפור שלהן, לאו דווקא משקרות, אבל יכולות לסלף או להאדיר, מספרות משהו פעמיים ואני מבחינה שזה לא בדיוק אותו הסיפור, אבל אני נוהגת בסלחנות ולא מעירה על כל דבר, אחרת לא יהיו לי חברות. אני מנסה לא להביא את העבודה והאופן בו המוח שלי פועל בזמן שאני עושה אותה איתי הביתה ואני מצליחה במידה מסוימת להתנתק ולא להיות כל הזמן חשדנית. בעלי מאד מפרגן ותומך וכן, הוא יודע שמראש אין לו סיכוי להסתיר ממני משהו אז הוא פשוט לא עושה את זה. הילדות בשלב זה משוויצות שאימא שלהן חוקרת, הן עדיין לא מבינות שזה יכול לפעול לרעתן בגיל ההתבגרות".
בתמונה: גולדשמיט (צילום פרטי)
