לשלומית הדסי (32) ממודיעין יש ג'וב שווה, היא מנהלת את השלוחה המקומית של משרד השמאים הבינלאומי מקלרנס, המונה יותר מ- 300 סניפים בכל העולם. אולם זה לא מפריע לה להמשיך להשקיע את מרצה בתחום החברתי, הנושא הקרוב לליבה מאז ומתמיד.

הדסי, שהספיקה להגיע למחצית הדרך בלימודי הפסיכולוגיה עד שנתקלה במכשול הסטטיסטיקה, היא כיום סטודנטית שנה שניה בלימודי משפטים בקריה האקדמית קריית אונו. היא ירושלמית במקור, לדבריה גם באופייה, ולפני 8 שנים עברה עם בן זוגה דאז למודיעין. "מצאתי בעיר המון יתרונות, המיקום המרכזי בין ת''א לירושלים אפשר לי לחפש אפשרויות תעסוקה במרכז, האוכלוסייה הצעירה, עיר עם המון ילדים והדיור שהיה זול" היא אומרת. 

הלל בתוך התחלה

הדסי היא בחורה טמפרמנטית, חמה, מלאת מרץ ועשייה. לעולם החברתי היא הגיעה דווקא בדרך האקדמית: "מעולם לא הייתי בתנועת נוער", היא מתוודה, "אך בגיל 16 לקראת הבגרויות החלטתי להרחיב את לימודיי בתחום הסוציולוגיה והפסיכולוגיה ולכתוב עבודת גמר ברמת 5 יחידות לימוד בנושא של יציאה לשאלה. שאלת המחקר הייתה "ההבדל בתהליך היציאה לשאלה בין הפלג הליטאי לחסידי בעולם החרדי."

איך הגעת לנושא?

אחי ז''ל היה אתאיסט שלא אהב את החברה החרדית. הוא היה גדול ממני בכ- 10 שנים, והיינו קרובים מאד זה לזה. בעקבותיו התחלתי להתנדב בעמותת "הלל" למען יוצאים בשאלה, שם פגשתי את מושאי המחקר שלי ועלה לי הרעיון לכתיבת העבודה. זו הייתה האוכלוסייה החלשה הראשונה שנתקלתי בה, אנשים תלושים מסביבתם שזקוקים לסיוע בתהליך ההסתגלות לחיים בסביבה חדשה וזרה ונדרשים "ללמוד ללכת מחדש" ללא שום תמיכה. העבודה הייתה עבודת מחקר רצינית בהנחיה אקדמאית של מאסטר בסוציולוגיה וקיבלתי עליה ציון 100. כמובן שהמשכתי להתנדב ב"הלל". לקראת הגיוס, בגלל הרקע של לימודי הפסיכולוגיה והסוציולוגיה קיבלתי זימונים לתפקיד משק''ית הוראה, שמפקדת על חיילי מקא''מ (מרכז לקידום אוכלוסיות מיוחדות), מה שנקרא בזמנו "נערי רפול". במקביל לפיקוד תפקדתי כמחנכת ועזרתי לחיילים להשלים השכלה ברמה של 9 שנות לימוד. זה היה המפגש השני שלי עם אוכלוסייה חלשה שנשארה עד היום קרובה לליבי."

אחרי שלושה מחזורי פיקוד והוראה שהביאו לשחיקה גדולה בתפקיד, שלומית נשלחה לקורס צפ''א (צוות פיתוח הדרכה) "ושם לראשונה נגעתי בתחום של פיתוח וניהול. העבודה בתור צפ'א היא מול צוות המדריכים. ממומחה תוכן אתה הופך למומחה שיטה, לא מתעסקים ב"למה" אלא ב"איך". שם למדתי את יסודות העבודה העצמאית, להתבונן ולאתר צרכים, לפתח ולהעביר הלאה."

שכול הוא שכול

עם תום שירותה הצבאי נסעה שלומית לכמה חודשים ללונדון, שם השקיעה בתחביב הריקוד. אחרי שובה לארץ החלה בלימודי הפסיכולוגיה באוניברסיטה.  לפני 7 שנים נחתה על משפחתה המכה הקשה: "אחי האהוב התאבד בגיל 37. הוא היה ד''ר להיסטוריה גרמנית באוניברסיטה העברית בירושלים והתאבד כתוצאה מדיכאון. מאז נחשפתי לעולמם של חולי הנפש, אוכלוסייה גדולה מאד של אנשים שהיום אני מבינה שמחלתם לא שונה מסכרת, סרטן או כל מחלה שנדרש לה טיפול תרופתי. המחקר היום מזהה באופן ברור את הנושא התורשתי במחלות נפש ואת הנוכחות הגנטית ולכן צריך להתייחס לכך כמו כל מחלה אחרת. חלק מהפעילות סביב הנושא היה העלאת המודעות לנושא האובדנות. התוודעתי לעמותה שנקראת "בשביל החיים" שמטרתה לפתח ולהטמיע תכניות לאומיות למניעת התאבדויות ולתמיכה במשפחות של מתאבדים. אנחנו מאד רגילים לתפוס שכול בארץ כשכול צבאי אך אסור לשכוח את המשפחות השכולות של אנשים שנהרגים בתאונות דרכים, תאונות עבודה, התאבדויות וכו'. כי שכול הוא שכול. כחלק מפעילותי בעמותה אני מצטרפת לצעדה השנתית בת''א, לשם העלאת המודעות לנושא. עניין הסיוע והתמיכה הולך איתי בלימודיי כיום, כששאיפתי להתמחות בנושא הרשלנות הרפואית, לייצג אנשים שנפגעו מרופאים וגופי רפואה בהליך רפואי שעברו. גם שם שזור הנושא החברתי שבוער בי והסיוע למי שנזקק. לפני שעברתי ללימודי המשפטים עשיתי תפנית נוספת בחיי והחלטתי להתגרש. כיום אני מגדלת את ילדיי במודיעין בשותפות מלאה עם אביהם שמתגורר לא רחוק".

עושה לכם שוק חברתי

עיסוקים לא חסרים להדסי. אולם גם כאם חד הורית, עובדת במשרה מלאה וסטודנטית ללימודים תובעניים, בער בה הצורך לפעול חברתית. "לפני כחצי שנה שוטטתי באינטרנט ונחשפתי לנושא 'מחאת הפלפלים' שהחלה כשחקלאי הערבה אמרו חדל למצב בו מוכרים את תוצרתם במחירים אפסיים למשווקים ואילו המשווקים הגדולים עושים רווח של כמעט עשרות מונים על גב הצרכנים. החקלאים החליטו למכור את תוצרתם באופן ישיר לצרכן. נחשפתי ליוזמות מקומיות של חקלאים בכל מיני אזורים בארץ והחלטתי לרתום את ניסיוני בניהול ופיתוח יחד עם המודעות החברתית הבוערת בי, כדי להביא גם לאזורנו את השיטה: "ישר מהשדה –חקלאות חברתית". בעיניי רוחי ראיתי מיזם שכל מהותו חברתית, לא רק שוק אלא מקום שייתן במה לאוכלוסיות חלשות להציג את מרכולתן ולהעלות למודעות את נושא התרומה לקהילה, סיוע הדדי וערכים שנשכחו בשגרה המטורפת בה אנו חיים."

בין ההחלטות שקיבלה על עצמה, החליטה הדסי שכל פעילותה בשוק תהיה התנדבותית לחלוטין, "איני מרוויחה כלום ואין לי שום אינטרס כלכלי במיזם", היא מתוודה, "כל מי שמגיע למכור בשוק מחויב לתרום חלק מהתוצרת שלו לטובת משפחות נזקקות. כמו כן מי שמגיע לעזור בשוק עושה זאת בהתנדבות וכך בני הנוער שמגיעים בעיקר מבני עקיבא במודיעין, מסייעים לחקלאים במקום בהתנדבות. בנוסף הצלחתי לשלב בשוק שני מיזמים חברתיים שאימצנו כחלק בלתי נפרד מאתנו: מאפיית "ילדודס" שממוקמת בבית הילדים נווה חנה שבקריית גת, שם יש ילדים בני 4-18 שלא יכולים לגדול בבתיהם בדרך כלל מסיבות סוציואקונומיות שונות, ובין היתר פתחו להם מאפייה ובהנחיית קונדיטורים ואנשי מקצוע הילדים אופים עוגות, עוגיות, לחמים מיוחדים וחלות ומוכרים את תוצרתם והרווח חוזר לרווחתם בפנימייה. 

מיזם חברתי נוסף הוא "עדן אספרסו בר", בית קפה נייד שמופעל על ידי נערות המוגדרות כנערות בסיכון, מפנימיית עדן בדרום, שהוצאו מבתיהן בצווי בית משפט, ובעזרת עגלת הקפה שלהן הן לומדות דרכים נורמטיביות להתפרנס, לשווק, ליצור אינטראקציה עם האנשים. ממד חברתי נוסף שהגיע אלינו לפני כשבועיים זו ניידת התרמת דם של מד''א שמצטרפת אלינו לשוק. כך שהרעיון הוא שמי שמגיע לשוק תורם לקהילה ולא חשוב באיזו דרך, אם הוא קונה בשוק, או שותה קפה או תורם דם או קונה עוגה לשבת. כשאתה מגיע לשוק אתה תורם נקודה. ואתה גם מרוויח, מחירים נמוכים והוגנים של תוצרת טרייה, כי אחת המטרות החשובות של השוק היא להגן על הצרכן".

רוצה להישאר בסביבה

למרות המטרות הנעלות, הדרך להגשמת המיזם לא קלה, מודה הדסי: "התחלנו במודיעין לפני כחודשיים אך בגלל בעיות מנהליות ופוליטיות נאלצנו לצאת מהעיר. באופן אישי אין לי שום שאיפות פוליטיות מקומיות או ארציות ולכן העדפתי לא להיכנס לקלחת המקומית. לשמחתי המועצה האזורית חבל מודיעין הסכימה לתת לנו את הבמה. חשוב היה לי להישאר בסביבת העיר כדי לתת מענה לצורך מקומי במימוש ערכים חברתיים וגם ליהנות מהשיווק הישיר. מושב שילת הסכים לתת לנו את הבמה ובחודש האחרון אנחנו פותחים את השוק בכל יום שישי במרכז מגה אור בשילת, החל משעות הבוקר ועד שנגמרת הסחורה (מה שלוקח לפעמים לא יותר משעתיים). חשוב לי לציין שכל עוד נותנים לנו את הבמה בהתנדבות ולא דורשים תשלום על נוכחותנו נמשיך להיות באזור. לעניות דעתי בעלי המרכז המסחרי המארח אותנו תורמים בעצמם לקהילה בכך שהם מאפשרים לשוק לפעול בתחומו ללא גביית דמי שכירות, מה גם שהם זוכים בעצמם בקהל גדול שמגיע ומהווה כוח קניה לעסקים האחרים במרכז. האג'נדה של השוק היא חברתית", היא מסבירה, "לא שוק בוטיק, אלא להביא תוצרת טרייה ובסיסית ישר מהשדה.

החקלאים בשוק מגיעים בעצמם למכור אחרי הקטיף של הבוקר או יום לפני. השבוע נמכרו בשוק מלפפונים, עגבניות, חצילים, דלעת  וירקות נוספים, ירקות תיבול כמו כוסברה, פטרוזיליה, בזיליקום, סוגי עגבניות שרי, דבש, שמן זית, ריבות תוצרת בית וכל מה שקשור במזון ונעשה ביד ולא בסחר, בתנאי שיסכים לתרום. את המעשר לוקחים אנשי "עזר מודיעין" בהנחיית הרב סגל ומחלקים למשפחות נזקקות בעיר."

מה התכניות הלאה?

"הכוונה להמשיך עם המיזם ככל הניתן ולכן חשוב לי שאנשים מכל האזור יצביעו ברגליים ויגיעו לשוק. באופן אישי אשמח להמשיך להתנדב ככל האפשר. אני בטוחה שגם כשאהיה עורכת דין אמשיך לתרום לקהילה ולהתנדב למען החברה."

מידע על התוצרת, המחירים, החקלאים וכן עדכונים יומיומיים בנוגע ליוזמות החברתיות המעורבות ניתן למצוא בדף הפייסבוק "ישר מהשדה-חקלאות חברתית במודיעין מכבים רעות" 

(צילום: אינגריד מולר)