שיעור האבטלה בישראל גדל השנה ל-6.9%, שהם כרבע מיליון מחוסרי עבודה. כך עולה מנתונים שפירסמה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. מספר המובטלים האמיתי במודיעין אינו ידוע, שכן לא כל מי שאינו עובד מצהיר על כך. הנתון הידוע הוא מספר "דורשי העבודה" – האנשים שמתייצבים בלשכת התעסוקה ומחפשים עבודה. מספרם של אלה בעיר הוא 855, מהם 336 בעלי השכלה אקדמית.
תנודות האבטלה בעיר מקבילות לתנודות האבטלה הארציות אך מתרחשות ברמת אבטלה נמוכה פי 2 ויותר מרמת האבטלה הארצית.
לשכת התעסוקה, שעד לא מזמן הייתה ממוקמת במרכז לב רעות, נדדה לא מכבר למשכנה החדש בבית יהונתן בקניון. בביקור שעשינו השבוע במקום פגשנו במספר לא מבוטל של תושבים, שמגיעים כדי להתעניין במשרה אך בעיקר כדי "לחתום אבטלה". כלומר – לממש את זכותם לקבל את דמי האבטלה מהביטוח הלאומי. כצפוי, איש במקום לא שש להיחשף. חלק מהם הסכימו לדבר איתנו בעילום שם.
"הריטואל הוא קבוע", מספר ד', בן קרוב ל-30. "מגיעים, מכניסים את האצבע לסורק שקורא את טביעת האצבע ומחכים שהפתק יצא. הכיתוב על הפתק קבוע ואומר ש'כרגע אין לנו עבודה בשבילך'".
ואז מה אתה עושה?
"אני הולך הביתה וממשיך לחפש עבודה לבד בכל מיני אתרים".
כמה זמן אתה מחפש עבודה?
"כבר חודשים. מגיע לי לחתום שלושה חודשים אז כרגע יש לי הכנסה, אבל אני לא יודע מה אני אעשה אחרי שהתקופה הזאת תעבור".
שקלת לעשות הסבה מקצועית?
"אני סטודנט לתואר שני אז אני מחפש בכל מיני תחומים, בעיקר עבודות לסטודנטים. אבל רוב העבודות לא משלמות שכר שאני יכול להתקיים ממנו ולשלם את ההוצאות השונות".
גם את ל', שגילו קרוב ל-60, פגשנו בדיוק אחרי שקיבל את הפתק ששלח אותו הביתה. "יצאתי בעל כורחי לחופשה ללא תשלום מהעבודה וכרגע מגיע לי לחתום", הוא מספר. "אני מקווה שיחזירו אותי לעבוד כי בגיל שלי קשה למצוא עבודה חדשה".
במה עבדת לפני שהגעת לכאן?
"בחברה שנותנת שירותים למשרד התחבורה".
"זה בזבוז זמן" אומרת מ', בשנות הארבעים לחייה, שחותמת בלשכה כבר שלושה חודשים, לאחר שעבודתה במפעל הופסקה. "אני לא מרגישה שבאמת מנסים לעזור לי למצוא עבודה. רוב הזמן אני באה ואחרי שתי דקות כבר יוצאת. וכשיש כבר עבודה היא לא בתחום שלי".
ס, בשנות החמישים לחייה, מספרת: "זה בושה וחרפה שאחרי 17 שנות עבודה שבהם אני מפרישה לביטוח לאומי כל חודש כסף, אני מקבלת מהם עכשיו בקושי 5,000 שקל. איך אפשר להתקיים מזה? הייתי עובדת מצטיינת ובגלל שמקום העבודה שלי נקלע לקשיים נאלצו לפטר את רוב העובדים, המדינה צריכה לדאוג לנו. אני לא רוצה להגיע למצב שבו לילדים שלי לא יהיה מה לאכול".
(צילום: דודי גוזלן)
