במתחם פלטינום בפארק הטכנולוגי שוכנת חנות תכשיטים, שמאחוריה סיפור משפחתי על דורות של צורפים.
מאחורי העסק עומדת מיטל אלקיים, בת 45, ירושלמית במקור שעברה למודיעין, דור 3 למשפחת צורפים ידועה. "יש לנו משפחה מאוד יצירתית", סיפרה השבוע, "שכל אחד מהם היה מצויין בתחומו. אבא שלי היה נגר, אני מעצבת תכשיטים ואחותי מעצבת אופנה. אני המשכתי את דרכו של סבא שלי, שהיה צורף, ועבדתי הרבה שנים בבורסה לתכשיטים".
אל מודיעין הגיעה אלקיים לאחר מגיפת הקורונה, יחד עם אחיה עידו שפתח במתחם את מסעדת קונמיגו. "הגעתי למקום, התאהבתי ופתחתי את החנות שלי לידו. אבא שלי סגר את החנות שלו בירושלים ובא לעזור לאחי, ואימא שלי עושה לו הנהלת חשבונות. נהייתה לנו נישה משפחתית כאן במודיעין, וממצב שהיינו מתראים רק בסופי שבוע עכשיו אנחנו מתראים כל בוקר. אנחנו מאוד מאמינים בעיר, אז לקחנו את כל העסקים שלנו והבאנו אותם לפה".
על חיידק הצורפות ותחילת דרכה בתחום היא מספרת: "כשהייתי ילדה ניתנה לי רשות להיכנס לסדנה הביתית של סבא שלי הצורף. מגיל שמונה הייתי עושה תכשיטים מפייאטים ומחוטי ברזל, כל זה בזכות האפשרות שסבא שלי נתן לי לגעת בדברים יקרים כמו זהב וכסף. במהלך השנים הייתי עושה תכשיטים להנאתי, ופעם אחת רופא שאל את חברה שלי מאיפה התכשיטים האלה, הזמין אותי לקליניקה וביקש שאכין לו 20 מזהב לבן ו-20 מזהב צהוב. קיבלתי פיק ברכיים ולא עשיתי את ההזמנה. המשכתי לעשות תכשיטים לעצמי ואז בת דודה שלי, שלמדה עיצוב אופנה בשנקר, הציעה לי ללמוד עיצוב תכשיטים. היא פתחה לי את העיניים והתחלתי ללמוד בשנקר. בפרויקט הסיום לקחו אותי לעבוד בבורסה ברמת גן ובמהלך הלימודים עשיתי סטאז' בלונדון. חוויה מטורפת".
עוד היא מספרת על המשך דרכה המקצועית ועל המוצרים בחנות: "פתחתי עסק ומ-2006 הפכתי לעצמאית. היו לי הרבה רגעים של התרוממות נפש בחנות. אני מתמקדת בתכשיטי יוקרה עם אדג'יות. תמיד חייבת להיות קריצה. את רוב התכשיטים שלי אני עושה בהתאמה אישית. אני יושבת עם הלקוחות, בודקים מה הרקע שלהם, מה הם אוהבים ומה לא אוהבים, ואיזה כיוון אני רואה. אני עובדת עם זהב, פלטינה ואבני חן, ולפעמים גם כסף. אני לא שמה לעצמי גבולות. בתקופת הקורונה הנכדה של צ'ארלי צפלין הזמינה ממני תכשיט. קוראים לה כרמן והיא גרה בלונדון. היא הזמינה פעמיים ממני, וזה היה בשבילי עוד רגע שיא. עבדתי גם עם הרבה סלבס בארץ ובעולם, ועשיתי תכשיטים לכל ההפקה של הסרט 'שבע ברכות'".
"לפעמים אני משלבת זיכרונות של אהובים, מכתב או תמונה בתכשיט", היא מוסיפה. "היה לי מאוד מרגש לפגוש משפחה ממודיעין שהאימא הייתה חולת סרטן, והיא כתבה לכל ילדה ספרון. לקחתי את הטבעת שלה, חילקתי לכל ילדה ולכל אחת רשמתי משפט שהיא כתבה בכתב ידה".
