ביום רביעי ייפתח ברחוב הרימון מרכז ייחודי בשם "מרחב נשימה", המיועד להעניק תמיכה לחולות בסרטן וגם לחולים ולבני משפחותיהם. את המרכז הקימה טליה הקינן-רוז, החולה בעצמה בסרטן שד.

הדרך לרעיון להקמת המרכז ומשם עד להקמתו החלה לאחר שטליה גילתה כי חלתה. היא אם חד הורית לשני בנים, בת 44 המתגוררת בעיר כבר 17 שנים. עד לגילוי המחלה עבדה טליה כסמנכ"לית תפעול ומשאבי אנוש בחברה המושתתת בעצמה על חזון חברתי בניסיון להוות פלטפורמה רחבה לתעסוקת חרדים. "עד המחלה עבדתי  ללא הפסקה", היא מספרת. "לצערי, החברה לא היתה טולרנטית במיוחד למצבי החדשה והמליצה לי בחום לצאת לחפשה ללא תשלום על מנת לטפל בעצמי".

בחודש ספטמבר אשתקד גילתה טליה גוש בשד. "סיפור גילוי המחלה שלי הוא מסר שאומר לנשים כמה חשובה הערנות שלנו, היא מצילה את חיינו. וגם עד כמה אנחנו צריכות לסמוך על עצמנו ולא רק על הרופאים ולהקשיב לקולות הפנימיים. לולא התעקשתי על בדיקה חוזרת, היות והממוגרפיה יצאה תקינה והייתי מקשיבה להמלצת הרופא להמתין שלושה חודשים לבדיקה נוספת, מצבי היה הרבה יותר גרוע. הממוגרפיה יצאה תקינה אז הוא רצה לחכות, אבל אני לא הסכמתי. אמרתי לו ששלושה חודשים יכולים להיות גזר דין מוות בשבילי. וצדקתי. התעקשתי על אולטרסאונד נוסף ואחריו מהר מאוד לביופסיה, MRI ו-CT  וכשהגעתי לאונקולוגית עם הבדיקות, היא מיהרה להכניס אותי לטיפולים כימותרפים. אמרו לי שכל דקה שהייתי מחכה לכימותרפיה הייתה מסכנת את חיי. הסרטן כבר היה בדם, אבל בינתיים בלי גרורות".

טיפולי הכימותרפיה גובים מחיר כבד מהמטופלים. קינן מצאה עזרה בהתמודדות כאן בעיר. "יש כאן את 'מנדלת הלב' שהם ארגון מדהים. בארגון יש כמאתיים מטפלים שמסייעים לכ-400 משפחות. אני נעזרת בטיפולי גוף שלהם וגם בטיפול לנפש. מסע הכימותרפיה הוא מסע בפני עצמו. וזה שאני חיה ומגדלת לבד את הילדים, זה מוסיף לאתגר".

הגוף תשוש

המסע שהיא עוברת והקשיים איתם מתמודדים חולי הסרטן, קשיים שכעת היא לומדת להכיר בגוף ראשון, הביאו לטליה את הרעיון להקים בעיר בית לכל מי שחווה התמודדות זו. "הרגשתי שצריך להיות בית חם לאנשים שמתמודדים. אני הייתי מאוד פעילה, מאוד ספורטיבית, עבדתי שעות רבות ופתאום אני במצב חדש ולא יכולה אפילו לרקוד כמו פעם. הגוף מתעייף ככל שעוברים הטיפולים ורציתי שיהיה מקום למי שנפלה עליו הגזירה הזו. מקום שמי שרוצה יוכל לבוא, לפרוק או לבכות, להגיע להרצאות על תזונה, לעבור טיפולים או תהליכים או סתם משהו קליל כמו סדנת איפור. שיהיה מקום לקבוצת תמיכה או שתגיע פאנית, מה שאין בעיר כיום. לאט לאט נוכל להכניס יותר ויותר פונקציות שמי שמתמודד עם המחלה זקוק להן. שיהיה להם כאן בקהילה, בלי שיצטרכו לנסוע לתל אביב כי הגוף תשוש ואתה רוצה שיעטפו אותך".

שורת המתנדבים

אחרי שעלה הרעיון וטליה החליטה לצאת לדרך, נותרה פתוחה שאלת המיקום. "מנסיונם של 'מנדלת הלב' הבנתי שזה כמעט בלתי אפשרי לקבל מקום דרך העירייה. גם לא רציתי שזה יהיה איזה חדר שפעם בשבוע נקבל אליו את המפתחות. מתחת לביתי  קיים חלל שעומד ריק, כאילו חיכה למטרה מקודשת זו".

לאחר שנמצא הרעיון והמקום פנתה טליה לרשת החברתית בבקשה לסיוע בבניית המקום, שיפוצו וגיוס הציוד. "כתבתי שאני מחפשת עזרה ותרומות, היות ולי אין חסכונות שאני יכולה להשתמש בהם לטובת המיזם. התגייסה מעצבת שהביאה יחד איתה שיפוצניק והם עשו את התשתית לקירות הגבס. אני קניתי 'סילוקית' כדי לסדר את האינסטלציה. חנות כלי בניין תרמו ברזים, חברת פרקטים תרמה פרקט, חברת בניה באה להשלים את עבודות האינסטלציה,שכנים נתנו לי ארונות מטבח ישנים שצריך עכשיו להרכיב".

במהלך החודשים האחרונים עמלה טליה על הקמת המרכז, בסיועם של מתנדבים רבים שהצטרפו ליוזמה. "הרבה מאוד אנשים מדהימים שתרמו, אם זה חנות קרמיקה שתרמה את המוצרים ואת עבודות ההתקנה, סנדי שהצטרפה אלי לצוות ועשתה הרבה דברים, שיפוצניק בשם זיו שהגיע מזכרון יעקב לסייע לנו ועוד רשימה ארוכה של אנשים שאני צריכה להודות להם".

סיוע ללא תשלום

היות והפעילויות המתוכננות במקום יהיו בעלות סמלית, וטליה לא תוכל לשאת בהוצאות לבד, היא פתחה עמותה דרכה תוכל לגייס תרומות: "אנחנו מגייסים תרומות, גם בכסף וגם בדברים כמו מתקן תמי 4, ניקיון המקום ועזרה בעלויות האחזקה. כמובן שבנוסף נשמח להצטרפות של מטפלים ואנשי מקצוע שירצו להעביר אצלנו פעילויות".

אז מה יהיה במרכז?

"אשמח להקים קבוצות גם לגברים, ילדים וקבוצות משולבות. המטרה שיהיה בית חם ועוטף לכל מי שצריך. פעילויות הנשים במקום יתקיימו בשיתוף עם עמותת 'שלובות', שהוקמה ברחובות ומציעה למתמודדות עם המחלה מפגשים ללא תשלום. ברגע שהמקום יהיה מוכן נתחיל למלא בתכנים. יש כבר מטפלים, מאפרות, ואנשים מקסימים שמחממים את הלב והביעו את רצונם לתרום. יש עובדת סוציאלית שהצטרפה אלינו ותעביר בהתנדבות פעילות שבועית במשך השנה הראשונה, יהיו פעילויות קבוצתיות וגם של אחד על אחד ואני מקווה לעשות גם פעילויות מחוץ למרחב כמו הליכות משותפות וכולי".

איך באמצע סבב כימותרפיה יש לך את הכוח להקים מיזם כזה?

"אל תשאל. אם היית יודע איך מרגיש הגוף שלי כרגע לא היית מבין למה אני לא שוכבת במיטה עם איזה סרט במקום להתעסק עם זה. זאת אני. אני אוהבת לתרום ואם במקום עבודתי החליטו שאני לא אוכל לעבוד שם, אז כנראה שאנצל את הזמן לטובת משהו אחר חשוב ומשמעותי. אני מזמינה את כל מי שזקוק למרכז הזה להגיע אלינו לרחוב הרימון 7/2 במודיעין". 

בתמונה טליה הקינן רוז. כל העולם התגייס לעזור (צילום: עינת שפירו עודד)