גם בבוקר הזה, שהוא לכאורה עוד סתם יום של חול, אני זוכר את ה-7 באוקטובר בשעה 06:29. נדמה שאחרי למעלה משנתיים חזרנו לשגרת יומנו. כל אחד חזר למשבצת חייו הרגילה ונדמה שהשארנו את הנרצחים, החיילים ההרוגים ואלפי הפצועים אי-שם מאחור.

לתחושתי, בעשרות השנים הקרובות אנו צריכים/חייבים לזכור את האסון והמחדל, וזו תהיה התשובה שלנו, בינתיים, עד שתוקם כאן ועדת חקירה ממלכתית שתגלה את האמת ותשלח את האחראים לאסון הביתה, ואת חלקם אפילו אל מאחרי סורג ובריח.

אין סליחה, מחילה וכפרה כלפי אלה הנושאים באחריות למה שחווינו כאן בשנתיים שחלפו. אסור שהזמן יעשה את שלו וכולנו נחזור לשגרת יומנו כמו לא היו דברים מעולם. חס וחלילה שנסכים להישאר עם אותה ממשלה שכיהנה כאן ב-7 באוקטובר והייתה אחראית על כל מה שקורה כאן. שליחתה הביתה היא המינימום ההכרחי לטרום שלב השיקום של המדינה ואזרחיה.

הרושם הפרטי שלי הוא שבלי לשים לב אנחנו צועדים אחורה בצעדי ענק. אני עושה מאמץ עליון לראות את חצי הכוס המלאה בחיים כאן על חלקת הארץ היקרה שלנו, אבל המציאות מכה בי עם היציאה היומיומית לפקקים הנוראיים ולנהיגה הפרועה בכבישים, עם אפס נוכחות משטרתית ועם למעלה מ-400 הרוגים בכבישים ואלפי פצועים. האזנה לחדשות מלמדת על כך שבחדר הסגלגל בבית הלבן הנשיא האמריקני מתחיל לדבר ערבית עם יורש העצר הסעודי, ועם א-שרע הנשיא הסורי "החתיך" שעד לפני שעתיים נמנה על קצבי אל קאעידה. וכל ההתנהלות הזאת מתנהלת מעל הראש שלנו ונוגעת אלינו ישירות. אנחנו חיים לצד טרור יהודי משתולל ביהודה ושומרון, עם חסינות מוחלטת לפורעים. נראה שאינתיפאדה שלישית כבר על האש, תרתי משמע.

אין לנו משילות בנגב, שזה היה הטיקט הכי חזק של בן גביר בבחירות, אין משילות בגליל שבה כמעט כל עסק משלם פרוטקשן, ומי שראה שוטר ברחובות או ניידת משטרה בכבישים שיקום. אין משטרה בישראל. נקודה.

ולפני תחזית מזג האוויר מודיעים לנו בחדשות ש-600 אנשי קבע, בהם קצינים בכירים, מבקשים להקדים את פרישתם מצה"ל, ובאותה נשימה ממש המנהיגים הליטאים נתנו "אור ירוק" לקידום חוק הפטור מגיוס.

מה עוד צריך לקרות כדי שנבין שאנחנו בצרות ואיננו רואים צל הרים כהרים?