תקציב המדינה לשנת 2025 עבר השבוע, והכנסת צהלה ושמחה על ההישג המדהים שעבר חלק בתמיכה של רוב מכריע, כזה שכמעט ולא זכור בתולדות שנות התקציב. מי שלא הבין על מה ולמה שמחים נבחרי העם הלך השבוע לקניות בסופר, תידלק את מכוניתו ושילם את חשבונות המשכנתא, הארנונה, חשמל ומים, ושב לביתו אבל וחפוי ראש.
האזרח שואל את עצמו מדוע הם שמחים והוא לא. השמחה שלהם נובעת מהעצב שלו, כי הוא משלם בשקליו האחרונים כדי שהם יהיו שמחים. הם הכוונה לגולדקנוף, גפני, מנהיגי הציבור החרדי ובראש כולם המנהיג העליון, שעל הנייר התקציב מאפשר לו עוד שנה של שרידות פוליטית.
שמעתי הבוקר (רביעי) בגל"צ ריאיון ארוך ספי עובדיה ויניר קוזין עם שר האוצר בצלאל סמוטריץ', המתאר במשפט אחד ארוך של 30 דקות, מבלי לקחת אוויר לשנייה, מדוע התקציב שעבר הוא יצירה מופלאה שלו, וכי שאר העולם, כולל חברות דירוג האשראי ("מדובר בארבעה פקידים…"), אינם מבינים דבר וחצי דבר מדוע תקציב 2025 של מדינת ישראל הוא המתכון שאין בלתו להצלחה כלכלית של מדינה.
האיש אינו רק משיחי והזוי, הוא גם משוכנע שכל החוכמה הכלכלית האנושית נמצאת אצלו. ואם אכן זה המצב, מדוע הרוב המכריע של אזרחי המדינה נמצא במינוס ומחשב את צעדיו הכלכליים בשקלים בודדים? כיצד זה שתקציב של סכום עתק, הגבוה בכל תולדות המדינה, בהיקף של כ-620 מיליארד שקלים (לא סופי), אין בו אלפית בשורה של צמיחה ושיפור בחיי היומיום שלנו בתחומי הבריאות, חינוך, רווחה ותחבורה?
התקציב שעבר משקף סחיטה באיומים כלפי אזרחי המדינה. יש בו עשרות מיליארדים מיותרים שמבטאים סחיטה של מפלגות המבטיחות את שרידותו של המנהיג העליון ותו לא. זו המשימה בעדיפות ראשונה במעלה, להבטיח את המשך שלטונו, ואחרי המבול.
ומהיכן אתם חושבים יגיעו אותם מאות המיליארדים? נכון, אמת הדבר, ממני וממך. ישדדו ויבזזו אותנו עד דק, ולכאורה באופן חוקי ודמוקרטי. מי יודע, אולי אף נמות מרעב או מחלה באופן חוקי ודמוקרטי, כי זה מה שהעם בחר…
ובימים ההם יש מלך בישראל והוא עושה ככל העולה על רוחו, ויזעק העם אל אלוהיו ותצא בת קול מן האדמה ותאמר: "זה אני, ביבי, מדבר אליכם".
