21 שנים חלפו מאז היום בו טיסה שגרתית הפכה את חייה של דליה אלעזר מקצה לקצה. השנה הייתה 2004 ואלעזר, תושבת רעות, מאמנת ומטפלת רגשית, יצאה לטיסה של שבת עם בעלה בטרקטורון מעופף.

"בעלי ייבא אותו ארצה, עשינו את  כל הבדיקות והוא אמר שזה כלי התעופה הכי פחות מסוכן שקיים, כי יש בו גם מנוע וגם מצנח. התאונה אירעה מעל מכבים ורעות. היינו על הטרקטורון ונקלענו למרחב של קווי מתח גבוה, הייתה תקלת מנוע ואז רוחות חזקות סחפו אותנו לעבר חוטי החשמל. קותי לא יכל למנוע את ההתנגשות, ואז נקרע חוט חשמל ומיכל הדלק שאני ישבתי מעליו התפוצץ. הייתה דליקה גדולה ואני עליתי באש. נפלנו את כל הגובה הזה והטרקטורון נפל על השלדה הפוך. אני הייתי תלויה על הרתמות, בוערת במאה אחוז, לכודה".

באורח פלא חייה של אלעזר ניצלו באותו יום, אולם הדרך לשיקום הייתה מורכבת במיוחד וכללה סדרת ניתוחים ופגיעה קשה בפניה. בעקבות הניסיון האישי הקשה הפכה אלעזר למנחת סדנאות למודעות עצמית ומרצה בנושאים טיפוליים ושיקומיים.

"היום אני בנקודה טובה", היא אומרת, "אני שמחה בחיים שלי ונמצאת באמת בהודיה גדולה למשפחה שלי, לבנות שלי, לקותי ולכל מה שהצלחנו ליצור. היום אני יכולה להגיד שאני יכולה להזדקן בשקט ובאהבה".

במקום מורפיום – תדרים

אלעזר, בת 70 (אם לשלוש וסבתא לשישה נכדים) נולדה וגדלה בקיבוץ גבע, ואל רעות הגיעה עם בעלה קותי, שהיה קצין בחיל האוויר. על מה שאירע לאחר ההתרסקות היא מספרת: "הייתי בטוחה שאני הולכת למות, אבל ברגע האחרון קותי נכנס לתוך האש וחילץ אותי וגלגל אותי על האדמה".

אל בית החולים היא מגיעה במצב קשה מאוד, עם כוויות קשות בכל חלקי גופה. "אחרי עשרה ימים התעוררתי מהתרדמת והתחיל מסע השיקום הקשה מאוד שלי", היא מספרת, "איבדתי את הזיכרון, כל דבר שידעתי קודם איבדתי. חוויתי התקפי פוסט טראומה, כל הגוף רעד כשנזכרתי בחוויה של הטיסה והאש. השתגעתי מזה. כל הזמן הייתי בסיוט. רצו לתת לי מורפיום ברמה גבוהה אבל לא הסכמתי בשום פנים ואופן. פחדתי שזה יהרוג אותי. מסתבר שצדקתי והצלחתי בעזרת משהו שלמדתי מתורת התדרים, להתביית על שני תדרים של כחול ואפור ופשוט התמקדתי בהם וזה הפסיק את ההתקפים".

על מסע השיקום היא מוסיפה: "עברתי המון ניתוחים, ואחרי חצי שנה והשתלות עור רציניות עברתי לבית לוינשטיין, שם הייתי קרוב לשנה. באותה תקופה אני פצועה לגמרי והשיקום מאוד קשה. הפנים שלי מכורסמות, הכל מכורסם וממש שרוף. ואז מתחילה מסכת ניתוחים, אחד אחרי השני, בפנים ובידיים. בידיים לא מצליחים לשקם יד אחת, שעד היום לא מתפקדת, אבל הפנים זה החלק הרציני. במשך כמה שנים אני עוברת ניתוחים הלוך וחזור ובסוף יוצאים פנים בסדר. לא רק השתילו עור אלא ממש בנו את הפנים מחדש, והכל בייסורים נוראיים. התגייסתי לזה עם כל הלב כי אמרו לי שבסופו של דבר יהיו תוצאות מצוינות, וזה באמת מה שקרה. הלכתי על הרף הגבוה ביותר ואמרתי אוקי על כל ניתוח שהציעו לי, בלי לחשוב פעמיים. סיימתי את כל סדרת הניתוחים בהצלחה, קיבלתי את הפנים של בחזרה והתחלתי לחזור לחיים".

בשל אובדן הזיכרון והפציעה ביד לא יכלה אלעזר לשוב לעבודתה בקליניקה לרפואה סינית. "המשכתי ללמוד את תורת התדרים שהצילה אותי", היא מספרת, "ונעשיתי מאסטר של השיטה והתחלתי לטפל בה. זה לא הספיק לי והלכתי ללמוד גם טיפול אישי רגשי וגם זוגי, קודם כל כדי לשקם את החיים שלי וגם כדי ללמוד כלי עבודה נוסף. היום אני גם מאבחנת ומאמנת בשיטת התדר האנושי, ויחד עם זה אני עובדת על תורת התדרים שדרכה השתקמתי".

את המסע המורכב שעברה תרגמה אלעזר גם לספר, ובשנת 2022 היא מוציאה לאור את "בחזרה אל הלב", לאחר שלמדה ביבליותרפיה. "בספר אני מספרת את הסיפור שלי, של יציאה מבור מאוד עמוק לחיים מלאים", היא מסבירה, "אני מספרת את כל ההיסטוריה שלי ואת כל החיבורים ואיך זה לא מגיע סתם. הספר השני שאני עובדת עליו בימים אלה, הוא ספר על פוסט טראומה ושיקום. הוא מדבר על פוסט טראומה והלם קרב ועל חזרה לחיים בסביבה הביתית. זה ספר מאוד רציני שגם יצא מלהבות האש שלי, ועוסק באיך להתמודד עם פוסט טראומה, ניתוקים רגשיים ושיכחה. כל מה שמוציא אותנו מהמציאות שחיינו קודם לכן, ולמה זה מחבר אותנו לכוחות חדשים שהם אחרים משהכרנו".

אפשר לצאת מפוסט טראומה?

"כן. אני היום מתפקדת באופן מלא. אני אישה אחרת. החשיבה שלי לגמרי שונה ואני מנתחת מצבים באופן שונה, אבל אני יודעת שזאת בועת המציאות שלי. ברגע שאני יודעת לדבר אותה, אני כבר משתקמת. בספר זה אני מפרטת דרך חוויות מה הדרך לצאת מפוסט טראומה, לקבל את המצב החדש ולהתחבר לכוחות שלא ידעת שקיימים בך. טיפול רגשי הוא חובה ואני ממליצה לכל מי שחווה פוסט טראומה ללכת לטיפול, כי כשמטפלים בך רגשית אז מדברים על הכל ופותחים את זה. אני לא החסרתי מעצמי שום טיפול, ולכן אני יכולה להגיד שבאמת השתקמתי ולא הדחקתי שום דבר".

"אני חושבת שלגמרי השתקמתי מהפציעה הפיזית והנפשית כי יש לי המון כלים שאני עובדת איתם", היא מוסיפה. "למרות שהזיכרון חזר אבל לא לגמרי. יש דברים שכנראה נמחקו לתמיד. היום אני יודעת לזהות כשעולה לי מצוקה רגשית, אני שותה מים ונושמת לתוך זה. למדתי לקבל את עצמי החדשה באהבה. באזעקות או כשיש שריפות הטריגר מופעל, אבל אני יודעת לזהות את זה ולטפל בזה".