בגיל 23, אחרי שהספיק לחזור בשאלה ולהיזרק מבית משפחתו החרדית, להתגורר ברחוב, להתגייס כחייל בודד ולשרת ביחידת עוקץ, סוגר בימים אלו אלי לסרי ממודיעין מעגל כאשר הקים קהילה המסייעת לחיילים בודדים. "אני רוצה לעשות משהו למען החיילים הבודדים אני גם הייתי במצב שלהם", סיפר השבוע למודיעין News, "רק מי שהיה בודד מבין אותם".
סיפור חייו של לסרי יכול לפרנס בקלות כמה סרטי דרמה. הוא נולד למשפחה חרדית בבני ברק ונזרק לרחוב כאשר היה רק בן 14, התגלגל במשך שנים ברחובות והשתקם בעזרת אנשים טובים שפגש בדרך. לצבא הוא התגייס רק לאחר שנאבק בכל כוחו, ובמהלך שירותו הצבאי קיבל מספר תעודות הצטיינות.
"בגיל 14-15 התחלתי לרצות לחיות קצת אחרת, וכשרציתי ממש לצאת בשאלה זה לא התקבל בטוב ונזרקתי לרחוב", הוא מספר. "יש לי 13 אחים ואחיות, אבא שלי התגרש ארבע פעמים ואימא שלי שלוש פעמים. ברחוב חייתי במשך שנתיים בין גינות ציבוריות, ספסלים וסוכת מציל שנתנו לי לישון בה. חייתי ברחוב בבני ברק, ירושלים, תל אביב ולפעמים בפתח תקווה. הייתי מסתובב, עובד בעבודות מזדמנות וחי מהיד לפה. בסביבות גיל 17 הגעתי לבית השנטי בתל אביב, הייתי שם במשך חצי שנה ואז עפתי משם. חזרתי לרחוב לתקופה קצרה של שבועיים, ואז פניתי למישהו בשם גדי שעוזר לנערים כמוני".
המפגש עם גדי היה הסימן לתחילת השיקום של לסרי. "אמרתי לו 'תשמע, אני צריך עזרה', והוא בתוך חצי שעה שעה אסף אותי ושכר לי דירה. גדי הוא בחור בן 60 שעוזר לנוער במצוקה, הוא עזר להרבה בני נוער בסיכון. גרתי בדירה שהוא שכר עבורי ועבדתי במפעל שבו הוא היה סגן המנהל. עבדתי שם כמה חודשים ואז עזבתי כי לא היה לי טוב, אבל גדי תמיד היה איתי ועזר לי ממש, בקניות ובשכר דירה ובהכל. בשלב מסוים הוא אמר לי: 'תקשיב, אני רוצה שתתגייס לצבא'. אמרתי לו שאני לא מעוניין, אבל הוא התעקש. בשלב מסויים אמרתי שאם להתגייס אז רק לעוקץ, כי אני חולה על כלבים, ואז הלכתי ללשכת הגיוס".
כאמור, בצה"ל לא ממש התלהבו לגייס את הנער שבילה שנים ברחובות. "הלכתי לשם 14 פעמים, כי כל פעם היה משהו אחר שהם רצו. בפעם ה-14 הגעתי לשלב הסופי, לקב"נית, שנתנה לי פטור מגיוס כי יש לי 'קשיי הסתגלות'. אמרתי לה 'באתי לפה בשביל לעשות צבא', והיא אמרה לי 'אין לך סיכוי' ונתנה לי את הפטור. קרעתי לה אותו מול הפנים ואמרתי לה 'אני מתגייס ולא אכפת לי מה'. היא ענתה: 'בגלל שאתה נחוש יש לך אופציה אחת, והיא חוות השומר'. זה המקום של כל מי שיש לו תיקים ועבר פלילי".
בהמשך לסרי אכן מתגייס ומגיע לחוות השומר, מסיים את הטירונות בהצטיינות ומקבל מהמפקדת את הדיסקית שלה. "זה היה רגע מאוד מרגש, בכינו שנינו והתחבקנו. היום היא עובדת איתי על הפרויקט של החיילים הבודדים".
מספר שבועות חולפים ולסרי, להפתעתו הרבה, מקבל זימון ליחידת עוקץ. "התרגשתי כל כך. זה היה רגע מכונן של הגשמת חלום. ישר התקשרתי לגדי ואמרתי לו שקיבלתי עוקץ, והוא שמח מאוד והזמין אותי לארוחה".
אימא ביקשה סליחה
לפני כשנתיים פושט לסרי את המדים לאחר שירות מוצלח, וכיום הוא עובד ומתגורר בעיר. "הגעתי לגור במודיעין בעקבות חברה שהיינו יחד במשך שנתיים, אבל אחר כך נפרדנו. אני גר בשכירות ויש לי בעל בית מושלם. מאוד טוב לי במודיעין. היום אני נמצא בקשר עם המשפחה שלי, בעיקר בשביל האחים שלי כי אני אוהב אותם. עם אבא אני יותר בקשר, עם אימא פחות, למרות שהיא ביקשה סליחה".
על הקמת הקהילה שמסייעת לחיילים בודדים הוא מספר: "מאז שהשתחררתי תמיד היה לי את החשק לעזור לחיילים בודדים. ההשראה שלי היא גדי, שעזר לי ואימץ אותי. הוא היה כמו אבא ואימא בשבילי, וחינך אותי כשעשיתי שטויות. את הקהילה שלי התחלתי בסביבות פסח. אני בקבוצה של חיילים בודדים ופתאום ראיתי הודעה מחייל בודד, ששאל אם מישהו יכול להזמין אותו למימונה, וזה עשה לי רע. הרגשתי לא טוב כי אין לו עם מי להיות. חרה לי מאוד שאין לו עם מי לחגוג, ואז אמרתי שאני אקים איזשהו משהו קטן וארוץ איתו, וככה הקמתי את הקהילה שלי שנקראת 'אחים לדרך'".
יחד עם מספר שותפים לדרך מוקמת 'אחים לדרך', והם מתחילים לפנות לחיילים בודדים שהכירו. "ואז הכרנו מישהו בשם גרמן, שיש לו עמוד אינסטגרם בשם 'לוחם פיננסי'. הסברתי לו מה אני עושה והוא אמר לי 'אין בעיה, אני איתך בזה'. יש לנו כבר שבעה אנשי צוות, שכולם היו חיילים בודדים, ובקבוצה שלנו יש כיום 50 חיילים בודדים וזאת רק ההתחלה. עזרנו בינתיים להרבה חיילים בודדים. למשל, היום השגתי לחייל בודד מכונת כביסה, כולל הובלה חינם, ומחר אני מביא לעוד חיילת בודדה מחשב נייד כי היא מתחילה ללמוד. בהמשך נהפוך לעמותה".
מלבד עזרה בציוד מסייעים לסרי ושותפיו לקהילה גם בדרכים נוספות. "עזרתי לחיילת בודדה להשיג אישור לטוס להורים שלה. אנחנו עוזרים בכל מה שאפשר. הייתה גם עזרה כספית שעשינו. זה חשוב לי ממש בגלל שאני גם הייתי במקום הזה. היו הרבה פעמים שהרגשתי בלי גב ובלי כלום בחיים, ולכן הקמתי את הקהילה הזאת בשביל שאחרים לא ירגישו ככה, שלא ירגישו לבד. המטרה היא גם ליצור חיבורים וקשרים בין חיילים בודדים, והמטרה היא להגדיל את הקהילה הזאת כמה שאפשר. החלום שלי הוא בעוד שש עד עשר שנים לפתוח בית שיתופי בשביל חיילים בודדים. רק מי שהיה בודד מבין אותם. פתחתי את המיזם לא כי אני במצב כלכלי טוב במיוחד, אלא כי מרגיש סיפוק על כל משהו שבסופו של דבר מגיע לחייל בודד. זה עושה לי הכי טוב שיש. אני מתרגש מזה ואומר לו 'תודה רבה לך, עשית לי טוב על הלב'".
