שר הפנים אריה דרעי מוביל בימים אלה שינוי מהותי בתנאי קבלת משרות לשירות הציבורי, לפיו "לימודים תורניים" יחשבו כלימודים אקדמיים. זה נראה כמו עוד תקיעת אצבע בעין החילונית אבל מה לעשות – הפעם הוא צודק.
לח"מ אין, בלשון המעטה, הערכה רבה ל"לימודים תורניים". אבל הפעולה של דרעי קורעת את המסיכה מאותו תנאי קבלה, שלכאורה מהווה סינון איכותי לצבא עובדי המדינה.
הרוב המכריע של סטודנטים בישראל אינו עוסק בפעילות אקדמית אמיתית. למעשה, האוניברסיטאות בישראל – ובעיקר המכללות – מלאות בחוגים אוויליים להחריד, שנמצאים שם רק כדי להכניס כסף למרצים מצד אחד ולהנפיק לסטודנטים תעודת "תואר אקדמי" ריק מתוכן מהצד השני.
לא מאמינים? בבקשה: המועצה להשכלה גבוהה אישרה השבוע ל"חוג למיסטיקה ורוחניות במכללה האקדמית צפת" להעניק ללומדים בו תואר ראשון. אמיתי, כשר ופותח דלתות למשרה בשירות הציבורי. הקורא הנבון יגגל להנאתו מכללות נוספות וימצא עוד הרבה "תארים" מסוג זה. גם לאוניברסיטאות עצמן לא מגיעה הנחה: נסו להתקבל ללימודים בפקולטות ללימודי הרוח ומדעי החברה ותגלו שתנאי הקבלה מתאימים גם לאוגר מצוי (ובלבד שידע עברית ושיוכל לשלם את שכר הלימוד).
דבר אחד בלבד מבדיל בין לימודים בחוגים כאלה ללימודים במוסדות תורניים: במוסד אקדמי צריך להגיש עבודת גמר. אבל גם לישיבות יש מבחנים והסמכות. אז מה ההבדל?
אם השירות הציבורי בישראל רוצה אנשים שחבשו ספסל לימודים כלשהו במשך שלוש שנים, אין שום סיבה לקבל את מי שהקדיש את זמנו לתסרוקות באפריקה ולדחות את זה שעסק בשור שנגח בחמור.
