מילת המפתח היא "ברלין" והטרנד הנוכחי הוא לבוז למוחים, להסתלבט עליהם, להזכיר את השואה ולמלא את הפייסבוק בבדיחות על כך ש"הסבון שם בחינם וגם הרכבות". כל ממזר מלך וכל פייסבוקאי קומיקאי.

אחרי שסיימנו לצחוק ולהתבדח צריך להסתכל לראש הממשלה ישר בעיניים ולשאול: "מה אתה מבין מזה? האם לא ברור לך שמאות אלפי אנשים במדינה, רובם נהגי 'קטר הצמיחה' ממעמד הביניים, סובלים ובוכים מיוקר המחיה"? הרי "ברלין" היא רק מילת קוד והמחאה אינה מדומה. אם כל כך הרבה אנשים מחשיבים את ברלין, ולא את ניו יורק, כאופציה אמיתית להגירה – ברור שיש כאן קריאת מצוקה אמיתית, מהבטן.

נתניהו נפל מזמן קורבן לזחיחותו הבלתי נגמרת. עוצמת הניתוק של האיש מקיסריה בלתי נתפשת. הוא לא רואה את מה שמתחת לעיניו וכל דיבורו הוא קלישאות והבטחות שווא. השנה אצלו היא תמיד 1938 וברלין היא מילת גנאי, לא תמרור אזהרה.

משל עתיק השווה את קני הסוף לעץ האלון העומדים ברוח. הקנים הגמישים יודעים להתכופף ואילו האלון הקשיח עומד בפרץ. הסופה נמשכת ונראה כאילו האלון משחק אותה בענק. אבל אז, בשניה וחצי, הוא נשבר. אתם – תושבי מודיעין שמככבים ב"מעמד הביניים" – אתם עץ האלון. הגזרות והקשיים ניתכים עליכם ואתם יכולים להם. נתניהו מחמיא לכם בטלוויזיה ומכה אתכם בארנק.  הוא מבזבז את זמנו על חברון וטהרן, בשעה שהיה יכול לעשות מאה מהלכים כלכליים נבונים. הרוח נושבת עליכם גם אם קולה לא נשמע. מי שלא רוצה להגיע לברלין, אולי צריך לחזור לצומת שילת.